שיעור 12, ספר עזרא, פרק ד, ז-ח

ז וּבִימֵ֣י אַרְתַּחְשַׁ֗שְׂתָּא כָּתַ֨ב בִּשְׁלָ֜ם מִתְרְדָ֤ת טָֽבְאֵל֙ וּשְׁאָ֣ר כְּנָֽוֹתָ֔ו עַל־אַרְתַּחְשַׁ֖שְׂתְּא מֶ֣לֶךְ פָּרָ֑ס וּכְתָב֙ הַֽנִּשְׁתְּוָ֔ן כָּת֥וּב אֲרָמִ֖ית וּמְתֻרְגָּ֥ם אֲרָמִֽית׃ ח רְח֣וּם בְּעֵל־טְעֵ֗ם וְשִׁמְשַׁי֙ סָֽפְרָ֔א כְּתַ֛בוּ אִגְּרָ֥ה חֲדָ֖ה עַל־יְרֽוּשְׁלֶ֑ם לְאַרְתַּחְשַׁ֥שְׂתְּא מַלְכָּ֖א כְּנֵֽמָא׃

֍           ֍            ֍

להבנת המשך הפסוקים יש להקדים, שבחוקי פרס ומדי לא היה ניתן להשיב כתב שנכתב בציווי המלך, גם אם נכתב מחמת טעות וכדומה, ולכן ידעו אויבי היהודים בארץ ישראל שלא יוכלו לגרום לכורש לבטל את האגרות שבהם התיר וציוה על בניית בית המקדש. וגם ידעו שלא יוכלו להסיתו בטענה שבניית הבית יגרום למרידה וכדומה, כיון שבאותו זמן היו חומות ירושלים פרוצות, ואין בבניית בית מקדש לה', העשוי מעץ ואבן, יכולת למרוד במלכות כורש. אמנם, כיון שבאותו זמן היתה מלכות פרס ומדי שולטת על עמים רבים, היו האגרות נכתבות למלך בשפת כל עם ועם, והיו ממונים מיוחדים בכל מדינה ומדינה שתפקידם לתרגם את האגרות למלך, ולתרגם את ציווי המלך אל העם. ואויבי יהודה עשו קנוניא עם אותם מתרגמים, לשבש את הכתב הבא אל המלך, ולגרום לו לחשוב שהיהודים בונים את העיר ירושלים כולה ומבצרים את חומותיה, וכמו כן שיבשו את ציווי המלך אל היהודים, ועשו זאת באופן שלא חששו שיתגלה זיופם, וכמו שיתבאר.

 (ז) וּבִימֵי אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא, זהו כינויו של כורש, כָּתַב המתרגם ששמו בִּשְׁלָם מִתְרְדָת טָבְאֵל וּשְׁאָר כְּנָו‍ֹתָו – ושאר בני חבורתו, עַל [-אל] אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מֶלֶךְ פָּרָס, וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן – והכתב המקורי, שאותו היה צריך להשוות את ההעתקה שנעשתה ממנו, היה כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרָמִית, כלומר, גם האותיות היו ארמיות, וגם הלשון היתה ארמית, והיה צורך לתרגם את הכתב ואת הלשון, והם מסרו את הכתב המקורי אל שני השרים הממונים על תרגום המכתבים אל המלך.

 (ח) ושני השרים הללו היו רְחוּם בְּעֵל טְעֵם, שתפקידו היה להעתיק את תוכן המכתב מלשון ארמית ללשון פרסית, וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא, שתפקידו היה להעתיק ותרגם את הכתב, מכתב ארמי לכתב פרסי, וכשהגיע אליהם כתב ההלשנה שכתב בשלם מטרדת טבאל, אף על פי שהכתב המקורי היה הלשנה על בניית בית המקדש, כְּתַבוּ אִגְּרָה חֲדָה עַל יְרוּשְׁלֶם – הם העתיקו וכתבו אגרת אחת שתוכנה הלשנה על בניית ירושלים, לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא, כְּנֵמָא – כנאמר, כלומר, כפי שיובא נוסח האגרת להלן.