שיעור 16. ספר יהושע, פרק ו, טז-כז

טז וַֽיְהִי֙ בַּפַּ֣עַם הַשְּׁבִיעִ֔ית תָּֽקְע֥וּ הַכֹּֽהֲנִ֖ים בַּשּֽׁוֹפָר֑וֹת וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֤עַ אֶל־הָעָם֙ הָרִ֔יעוּ כִּֽי־נָתַ֧ן ה֛' לָכֶ֖ם אֶת־הָעִֽיר׃ יז וְהָֽיְתָ֨ה הָעִ֥יר חֵ֛רֶם הִ֥יא וְכָל־אֲשֶׁר־בָּ֖הּ לַֽה֑' רַק֩ רָחָ֨ב הַזּוֹנָ֜ה תִּֽחְיֶ֗ה הִ֚יא וְכָל־אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֣הּ בַּבַּ֔יִת כִּ֣י הֶחְבְּאַ֔תָה אֶת־הַמַּלְאָכִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שָׁלָֽחְנוּ׃ יח וְרַק־אַתֶּם֙ שִׁמְר֣וּ מִן־הַחֵ֔רֶם פֶּֽן־תַּחֲרִ֖ימוּ וּלְקַחְתֶּ֣ם מִן־הַחֵ֑רֶם וְשַׂמְתֶּ֞ם אֶת־מַֽחֲנֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ לְחֵ֔רֶם וַֽעֲכַרְתֶּ֖ם אוֹתֽוֹ׃ יט וְכֹ֣ל ׀ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב וּכְלֵ֤י נְחֹ֨שֶׁת֙ וּבַרְזֶ֔ל קֹ֥דֶשׁ ה֖וּא לַֽה֑' אוֹצַ֥ר ה֖' יָבֽוֹא׃ כ וַיָּ֣רַע הָעָ֔ם וַֽיִּתְקְע֖וּ בַּשֹּֽׁפָר֑וֹת וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הָעָ֜ם אֶת־ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֗ר וַיָּרִ֤יעוּ הָעָם֙ תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַתִּפֹּ֨ל הַֽחוֹמָ֜ה תַּחְתֶּ֗יהָ וַיַּ֨עַל הָעָ֤ם הָעִ֨ירָה֙ אִ֣ישׁ נֶגְדּ֔וֹ וַֽיִּלְכְּד֖וּ אֶת־הָעִֽיר׃ כא וַֽיַּחֲרִ֨ימוּ֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר בָּעִ֔יר מֵאִישׁ֙ וְעַד־אִשָּׁ֔ה מִנַּ֖עַר וְעַד־זָקֵ֑ן וְעַ֨ד שׁ֥וֹר וָשֶׂ֛ה וַֽחֲמ֖וֹר לְפִי־חָֽרֶב׃ כב וְלִשְׁנַ֨יִם הָֽאֲנָשִׁ֜ים הַֽמְרַגְּלִ֤ים אֶת־הָאָ֨רֶץ֙ אָמַ֣ר יְהוֹשֻׁ֔עַ בֹּ֖אוּ בֵּית־הָֽאִשָּׁ֣ה הַזּוֹנָ֑ה וְהוֹצִ֨יאוּ מִשָּׁ֤ם אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָ֔הּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּעְתֶּ֖ם לָֽהּ׃ כג וַיָּבֹ֜אוּ הַנְּעָרִ֣ים הַֽמְרַגְּלִ֗ים וַיֹּצִ֡יאוּ אֶת־רָ֠חָב וְאֶת־אָבִ֨יהָ וְאֶת־אִמָּ֤הּ וְאֶת־אַחֶ֨יהָ֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָ֔הּ וְאֵ֥ת כָּל־מִשְׁפְּחוֹתֶ֖יהָ הוֹצִ֑יאוּ וַיַּ֨נִּיח֔וּם מִח֖וּץ לְמַֽחֲנֵ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃ כד וְהָעִ֛יר שָֽׂרְפ֥וּ בָאֵ֖שׁ וְכָל־אֲשֶׁר־בָּ֑הּ רַ֣ק ׀ הַכֶּ֣סֶף וְהַזָּהָ֗ב וּכְלֵ֤י הַנְּחֹ֨שֶׁת֙ וְהַבַּרְזֶ֔ל נָֽתְנ֖וּ אוֹצַ֥ר בֵּית־הֽ'׃ כה וְֽאֶת־רָחָ֣ב הַ֠זּוֹנָה וְאֶת־בֵּ֨ית אָבִ֤יהָ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ֙ הֶֽחֱיָ֣ה יְהוֹשֻׁ֔עַ וַתֵּ֨שֶׁב֙ בְּקֶ֣רֶב יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י הֶחְבִּ֨יאָה֙ אֶת־הַמַּלְאָכִ֔ים אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יְהוֹשֻׁ֖עַ לְרַגֵּ֥ל אֶת־יְרִיחֽוֹ׃ כו וַיַּשְׁבַּ֣ע יְהוֹשֻׁ֔עַ בָּעֵ֥ת הַהִ֖יא לֵאמֹ֑ר אָר֨וּר הָאִ֜ישׁ לִפְנֵ֣י ה֗' אֲשֶׁ֤ר יָקוּם֙ וּבָנָ֞ה אֶת־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ אֶת־יְרִיח֔וֹ בִּבְכֹר֣וֹ יְיַסְּדֶ֔נָּה וּבִצְעִיר֖וֹ יַצִּ֥יב דְּלָתֶֽיהָ׃ כז וַיְהִ֥י ה֖' אֶת־יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיְהִ֥י שָׁמְע֖וֹ בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃

– – – – –

(טז) וַיְהִי בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית שהקיפו את העיר, תָּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בַּשּׁוֹפָרוֹת, כדרכם לתקוע בכל יום ויום, ועדיין לא תקעו את התקיעה הגדולה, שהיא האות לנפילת החומה, כיון שהוצרך יהושע להקדים ולומר לעם כיצד ינהגו מכאן והלאה, כי אחרי שתיפול החומה לא יהיה זמן להורות להם כיצד לנהוג, וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם, כאשר יתקעו הכהנים את התקיעה הגדולה, הָרִיעוּ, כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָעִיר.

(יז) וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם, הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַה', כיון שהכיבוש לא נעשה בכוחינו אלא בדרך נס גלוי על ידי ה', ראוי שכל שללה יהיה לה', רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה, הִיא וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת, כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ, ולכן אף על פי שהשבועה שנשבעו המרגלים אינה מחייבת את כל עם ישראל, מכל מקום יש להחיותה. ואף על פי שכל שלל העיר יהיה קדש לה', מכל מקום רכושה של רחב ישאר בחזקתה.

(יח) וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ את עצמכם ואת האחרים מִן הַחֵרֶם, פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם, וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם, וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ.

(יט) וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב, וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל, שהם ראויים לאוצר ה', קֹדֶשׁ הוּא לַה', אל אוֹצַר ה' יָבוֹא, וכל שאר הדברים, שאינם ראויים לאוצר ה', יהיו חרם.

(כ) לאחר שסיים יהושע את דבריו וַיָּרַע הָעָם, וַיִּתְקְעוּ הכהנים בַּשֹּׁפָרוֹת, והתערבו הקולות זה בזה, אך סדר הדברים היה כפי שציוה יהושע, וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר של הכהנים, וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ, וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ – כל אחד נכנס לעיר כנגד מקום עמידתו שמחוץ לחומה, וַיִּלְכְּדוּ אֶת הָעִיר.

(כא) וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי חָרֶב.

(כב) וְלִשְׁנַיִם הָאֲנָשִׁים הַמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ אָמַר יְהוֹשֻׁעַ, בֹּאוּ בֵּית הָאִשָּׁה הַזּוֹנָה, וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ, כי עליכם מוטל עיקר החיוב לקיים את השבועה ולהצילה.

(כג) וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים (-באו כנערים, בזריזות, לקיים את שבועתם) הַמְרַגְּלִים, וַיֹּצִיאוּ אֶת רָחָב, וְאֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ, וְאֶת אַחֶיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ, וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ, הוֹצִיאוּ וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.

(כד) וְהָעִיר עצמה שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ, רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל נָתְנוּ אל אוֹצַר בֵּית ה'.

(כה) וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ, וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וגמלו לה בכך טובה על כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחוֹ.

(כו) וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר, אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת, ואפילו אם יקרא לה בשם אחר, אֶת יְרִיחוֹ – אפילו אם יבנה עיר אחרת בשם יריחו, ועונשו יהיה שבִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה – בשעה שייסד את העיר ימות בנו בכורו, וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ – וכשיסיים את בניית העיר ויציב את דלתותיה, ימות בנו הצעיר. כיון שעל ידי כך שתישאר העיר חריבה יזכרו כולם את הנס שעשה ה' לישראל כשנכנסו לארץ ישראל.

(כז) וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ, שהסכימו בבית דין של מעלה למה שאמר יהושע (וכפי שאירע לחיאל בית האלי, שבנה את יריחו, כמובא בספר מלכים (מ"א פרק טז, לד) 'בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה, בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן') וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ.