שיעור 21, ספר עזרא, פרק ו, א-ה
א בֵּאדַ֛יִן דָּֽרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּ֖א שָׂ֣ם טְעֵ֑ם וּבַקַּ֣רוּ ׀ בְּבֵ֣ית סִפְרַיָּ֗א דִּ֧י גִנְזַיָּ֛א מְהַֽחֲתִ֥ין תַּמָּ֖ה בְּבָבֶֽל׃ ב וְהִשְׁתְּכַ֣ח בְּאַחְמְתָ֗א בְּבִ֥ירְתָ֛א דִּ֛י בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖א מְגִלָּ֣ה חֲדָ֑ה וְכֵן־כְּתִ֥יב בְּגַוַּ֖הּ דִּכְרוֹנָֽה׃ ג בִּשְׁנַ֨ת חֲדָ֜ה לְכ֣וֹרֶשׁ מַלְכָּ֗א כּ֣וֹרֶשׁ מַלְכָּא֮ שָׂ֣ם טְעֵם֒ בֵּית־אֱלָהָ֤א בִֽירוּשְׁלֶם֙ בַּיְתָ֣א יִתְבְּנֵ֔א אֲתַר֙ דִּֽי־דָבְחִ֣ין דִּבְחִ֔ין וְאֻשּׁ֖וֹהִי מְסֽוֹבְלִ֑ין רוּמֵהּ֙ אַמִּ֣ין שִׁתִּ֔ין פְּתָיֵ֖הּ אַמִּ֥ין שִׁתִּֽין׃ ד נִדְבָּכִ֞ין דִּי־אֶ֤בֶן גְּלָל֙ תְּלָתָ֔א וְנִדְבָּ֖ךְ דִּי־אָ֣ע חֲדַ֑ת וְנִ֨פְקְתָ֔א מִן־בֵּ֥ית מַלְכָּ֖א תִּתְיְהִֽב׃ ה וְ֠אַף מָאנֵ֣י בֵית־אֱלָהָא֮ דִּ֣י דַֽהֲבָ֣ה וְכַסְפָּא֒ דִּ֣י נְבֽוּכַדְנֶצַּ֗ר הַנְפֵּ֛ק מִן־הֵֽיכְלָ֥א דִֽי־בִירוּשְׁלֶ֖ם וְהֵיבֵ֣ל לְבָבֶ֑ל יַֽהֲתִיב֗וּן וִ֠יהָךְ לְהֵֽיכְלָ֤א דִי־בִירֽוּשְׁלֶם֙ לְאַתְרֵ֔הּ וְתַחֵ֖ת בְּבֵ֥ית אֱלָהָֽא׃
֍ ֍ ֍
פרק ו (א) בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם – אז המלך דריוש נתן ציווי, וּבַקַּרוּ בְּבֵית סִפְרַיָּא דִּי גִנְזַיָּא מְהַחֲתִין תַּמָּה בְּבָבֶל – וחיפשו את הדבר בבית הספרים, ששם מונחים הדברים הגנוזים, בבבל, כיון שבירת המלכות היתה בתחילה בבבל, ושם נשארו ספרי הפקודות של המלכים, ושם היה גם המכתב שכתב כורש והובא בתחילת ספר זה, שבו נתן רשות ליהודים לעלות לארץ ישראל. ואמנם לאחר מכן, בזמן מלכות אחשורוש העביר את עיר הבירה לשושן. וכשחיפשו את הפקודה עצמה שכתב כורש לא מצאוה בבבל וגם לא בשושן שבארץ מדי.
(ב) וְהִשְׁתְּכַח בְּאַחְמְתָא – אמנם נמצאה בתוך תיבה, בְּבִירְתָא דִּי בְּמָדַי מְדִינְתָּא – בבירת המלכות שבארץ מדי, מְגִלָּה חֲדָה – מגילה אחת, שאמנם לא היתה המכתב של כורש עצמו, וְכֵן כְּתִיב בְּגַוַּהּ דִּכְרוֹנָה – אך היה כתוב בה זכרון מאותה הפקודה של כורש, וכך נכתב בה.
(ג) בִּשְׁנַת חֲדָה לְכוֹרֶשׁ מַלְכָּא – בשנה הראשונה למלכות כורש, כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם – נתן המלך כורש פקודה, בֵּית אֱלָהָא בִירוּשְׁלֶם בַּיְתָא יִתְבְּנֵא – שיבנו את בית האלהים אשר בירושלים, אֲתַר דִּי דָבְחִין דִּבְחִין – ויהא זה מקום שמקריבים בו קרבנות, וְאֻשּׁוֹהִי מְסוֹבְלִין – ויסודות הבית יהיו חזקים להחזיק את כובד הבנין, שיהא רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין – גובהו ששים אמות, פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁתִּין – ורוחבו ששים אמות.
(ד) ועוד ציוה כורש שיבנו את הבנין בדרך כזו, נִדְבָּכִין דִּי אֶבֶן גְּלָל תְּלָתָא – שלשה שורות בנין של אבן שיש, וְנִדְבָּךְ דִּי אָע חֲדַת – ושורה אחת של עץ חדש, באופן שיהיה כל הבנין במתכונת זו של שלשה שורות אבן שיש ושורה אחת של עצים, כדי שאם ימרדו בו יוכל לשורפו באש, וְנִפְקְתָא מִן בֵּית מַלְכָּא תִּתְיְהִב – והוצאות הבנין יינתנו מבית המלכות.
(ה) וְאַף מָאנֵי בֵית אֱלָהָא – וגם את כְּלֵי בית האלהים, דִּי דַהֲבָה וְכַסְפָּא – העשויים זהב וכסף, דִּי נְבוּכַדְנֶצַּר הַנְפֵּק מִן הֵיכְלָא דִי בִירוּשְׁלֶם – שהוציא נבוכדנצר מהיכל המקדש שבירושלים, וְהֵיבֵל לְבָבֶל – והוביל לבבל, יַהֲתִיבוּן וִיהָךְ לְהֵיכְלָא דִי בִירוּשְׁלֶם לְאַתְרֵהּ – ציוה כורש שיחזירום למקומם בהיכל המקדש שיבנו עתה בירושלים, וְתַחֵת בְּבֵית אֱלָהָא – ויהיו מונחים שם בבית האלהים.
