שיעור 227, ספר מלכים ב', פרק כד, ח-יז
ח בֶּן־שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ יְהֽוֹיָכִ֣ין בְּמָלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ נְחֻשְׁתָּ֥א בַת־אֶלְנָתָ֖ן מִירֽוּשָׁלִָֽם׃ ט וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י ה֑' כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אָבִֽיו׃ י בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא עָל֗וּ עַבְדֵ֛י נְבֻֽכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצֽוֹר׃ יא וַיָּבֹ֛א נְבֻֽכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל עַל־הָעִ֑יר וַֽעֲבָדָ֖יו צָרִ֥ים עָלֶֽיהָ׃ יב וַיֵּצֵ֞א יְהֽוֹיָכִ֤ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ עַל־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל ה֣וּא וְאִמּ֔וֹ וַֽעֲבָדָ֖יו וְשָׂרָ֣יו וְסָֽרִיסָ֑יו וַיִּקַּ֤ח אֹתוֹ֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַ֥ת שְׁמֹנֶ֖ה לְמָלְכֽוֹ׃ יג וַיּוֹצֵ֣א מִשָּׁ֗ם אֶת־כָּל־אֽוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית ה֔' וְאֽוֹצְר֖וֹת בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְקַצֵּ֞ץ אֶת־כָּל־כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה שְׁלֹמֹ֤ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ בְּהֵיכַ֣ל ה֔' כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר הֽ'׃ יד וְהִגְלָ֣ה אֶת־כָּל־יְ֠רֽוּשָׁלִַם וְֽאֶת־כָּל־הַשָּׂרִ֞ים וְאֵ֣ת ׀ כָּל־גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֗יִל עֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ גּוֹלֶ֔ה וְכָל־הֶֽחָרָ֖שׁ וְהַמַּסְגֵּ֑ר לֹ֣א נִשְׁאַ֔ר זוּלַ֖ת דַּלַּ֥ת עַם־הָאָֽרֶץ׃ טו וַיֶּ֥גֶל אֶת־יְהֽוֹיָכִ֖ין בָּבֶ֑לָה וְאֶת־אֵ֣ם הַ֠מֶּלֶךְ וְאֶת־נְשֵׁ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וְאֶת־סָֽרִיסָ֗יו וְאֵת֙ אֵילֵ֣י הָאָ֔רֶץ הוֹלִ֛יךְ גּוֹלָ֥ה מִירֽוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה׃ טז וְאֵת֩ כָּל־אַנְשֵׁ֨י הַחַ֜יִל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֗ים וְהֶֽחָרָ֤שׁ וְהַמַּסְגֵּר֙ אֶ֔לֶף הַכֹּ֕ל גִּבּוֹרִ֖ים עֹשֵׂ֣י מִלְחָמָ֑ה וַיְבִיאֵ֧ם מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל גּוֹלָ֖ה בָּבֶֽלָה׃ יז וַיַּמְלֵ֧ךְ מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־מַתַּנְיָ֥ה דֹד֖וֹ תַּחְתָּ֑יו וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ צִדְקִיָּֽהוּ׃
(ח) בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ, וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ נְחֻשְׁתָּא בַת אֶלְנָתָן מִירוּשָׁלִָם.
(ט) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה', כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יהויקים אָבִיו.
(י) בָּעֵת הַהִיא עָלוּ עַבְדֵי נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל על יְרוּשָׁלִָם, וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר.
(יא) וַיָּבֹא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל הָעִיר, וַעֲבָדָיו צָרִים עָלֶיהָ.
(יב) וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל, כיון שחשב שעל ידי שיכנע לפניו ירחם עליו, הוּא, וְאִמּוֹ, וַעֲבָדָיו, וְשָׂרָיו, וְסָרִיסָיו, אך מלך בבל לא ריחם עליו, וַיִּקַּח אֹתוֹ מֶלֶךְ בָּבֶל איתו לבבל, בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה לְמָלְכוֹ.
(יג) וַיּוֹצֵא מִשָּׁם מלך בבל אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית ה', וְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיְקַצֵּץ אֶת כָּל כְּלֵי הַזָּהָב – כרת וקילף את הזהב מהכלים אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּהֵיכַל ה', כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.
(יד) וְהִגְלָה אֶת כָּל יושבי יְרוּשָׁלִַם, וְאֶת כָּל הַשָּׂרִים, וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים גּוֹלֶה, וְכָל הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר – האומנים ושומרי השערים, לֹא נִשְׁאַר איש זוּלַת דַּלַּת – הדלים שבעַם הָאָרֶץ.
(טו) וַיֶּגֶל מלך בבל אֶת יְהוֹיָכִין בָּבֶלָה, וְאֶת אֵם הַמֶּלֶךְ, וְאֶת נְשֵׁי הַמֶּלֶךְ, וְאֶת סָרִיסָיו, וְאֵת אֵילֵי הָאָרֶץ – השרים הגדולים והחזקים, הוֹלִיךְ בגּוֹלָה, מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה.
(טז) וְאֵת כָּל אַנְשֵׁי הַחַיִל, שִׁבְעַת אֲלָפִים, וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף, הַכֹּל – כל אותם שבעת אלפים מלבד החרש והמסגר) היו גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה, וַיְבִיאֵם מֶלֶךְ בָּבֶל גּוֹלָה בָּבֶלָה.
(יז) וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ בָּבֶל על ירושלים אֶת מַתַּנְיָה דֹדוֹ של יהויכין תַּחְתָּיו, וַיַּסֵּב – שינה אֶת שְׁמוֹ וקראו צִדְקִיָּהוּ.
נ"ך מבואר ללימוד בקצב שלך. הנה זה כאן.
