שיעור 276, ספר ירמיהו, פרק נ, כא-כה

כא עַל־הָאָ֤רֶץ מְרָתַ֨יִם֙ עֲלֵ֣ה עָלֶ֔יהָ וְאֶל־יֽוֹשְׁבֵ֖י פְּק֑וֹד חֲרֹ֨ב וְהַֽחֲרֵ֤ם אַֽחֲרֵיהֶם֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וַֽעֲשֵׂ֕ה כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽיךָ׃ כב ק֥וֹל מִלְחָמָ֖ה בָּאָ֑רֶץ וְשֶׁ֖בֶר גָּדֽוֹל׃ כג אֵ֤יךְ נִגְדַּע֙ וַיִּשָּׁבֵ֔ר פַּטִּ֖ישׁ כָּל־הָאָ֑רֶץ אֵ֣יךְ הָֽיְתָ֧ה לְשַׁמָּ֛ה בָּבֶ֖ל בַּגּוֹיִֽם׃ כד יָקֹ֨שְׁתִּי לָ֤ךְ וְגַם־נִלְכַּדְתְּ֙ בָּבֶ֔ל וְאַ֖תְּ לֹ֣א יָדָ֑עַתְּ נִמְצֵאת֙ וְגַם־נִתְפַּ֔שְׂתְּ כִּ֥י בַֽיהוָ֖ה הִתְגָּרִֽית׃ כה פָּתַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־א֣וֹצָר֔וֹ וַיּוֹצֵ֖א אֶת־כְּלֵ֣י זַעְמ֑וֹ כִּֽי־מְלָאכָ֣ה הִ֗יא לַֽאדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בְּאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּֽים׃

֍֍ ֍

(כא) מצייר עתה הנביא במליצתו את המרי והמרד כדבר שיש בו ממשות, ופונה אליו ואומר, עַל הָאָרֶץ מְרָתַיִם עֲלֵה עָלֶיהָ – אתה, המרי והמרד, עלה על ארץ בבל, וְאֶל יוֹשְׁבֵי פְּקוֹד – אל הכשדים, אשר אפקוד על עוונם, חֲרֹב וְהַחֲרֵם אַחֲרֵיהֶם, נְאֻם ה', וַעֲשֵׂה במרייך ובמרידתך כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ, להחריב ולהשמיד הכל.

(כב) קוֹל מִלְחָמָה בָּאָרֶץ, וְשֶׁבֶר גָּדוֹל נשמע מיד מארץ בבל.

(כג) ועל קול המלחמה תמה ושואל, אֵיךְ נִגְדַּע וַיִּשָּׁבֵר פַּטִּישׁ כָּל הָאָרֶץ – בבל, שהיתה כ'פטיש' המפוצץ את כל יושבי הארץ ומפריד ביניהם, איך נגדע ונשבר, ומחמת כן יכלו כל יושבי הארץ להתאחד להלחם בבבל, וכנגד השבר הגדול שנשברה בבל, שואל, אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה בָּבֶל בַּגּוֹיִם, מאחר ותמיד היו באים לעזרתה גויים גדולים ועצומים.

(כד) ומשיב בעצמו על שאלותיו, יָקֹשְׁתִּי לָךְ – אני הכנתי לך מוקש, וְגַם נִלְכַּדְתְּ בו בָּבֶל, וְאַתְּ לֹא יָדָעַתְּ. נִמְצֵאת וְגַם נִתְפַּשְׂתְּ, כִּי בַה' הִתְגָּרִית, בכך שלקחו את כלי המקדש והשתמשו בו למשתה של חול.

(כה) וכנגד זה שהם השתמשו בכלי אוצרו של ה' וחיללו את כלי קודשו, פָּתַח ה' אֶת אוֹצָרוֹ, וַיּוֹצֵא אֶת כְּלֵי זַעְמוֹ, כִּי מְלָאכָה הִיא לַאדֹנָי ה' צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים, כלומר, מלחמה זו מתייחסת לה', שהוא המחריבה.