כז נוֹתֵ֣ן לָ֭רָשׁ אֵ֣ין מַחְס֑וֹר וּמַעְלִ֥ים עֵ֝ינָ֗יו רַב־מְאֵרֽוֹת׃ כח בְּק֣וּם רְ֭שָׁעִים יִסָּתֵ֣ר אָדָ֑ם וּ֝בְאָבְדָ֗ם יִרְבּ֥וּ צַדִּיקִֽים׃

֍             ֍              ֍

(כז) מי שנוֹתֵן מממונו לָרָשׁ, אֵין מַחְסוֹר – לא יחסר לו, כי בזכות הצדקה יברכנו ה', ונתינת הצדקה מרבה את ממון הנותן, וּמַעְלִים עֵינָיו מלתת צדקה לעני, לא רק שלא יתברך, אלא יהא רַב מְאֵרוֹת – ישתלחו בו קללות מרובות.

(כח) בְּקוּם רְשָׁעִים למשול, יִסָּתֵר אָדָם – מי שהוא 'אדם', כלומר צדיק, יצטרך להסתיר את עצמו, כי באותו זמן יהיו רבים שיכפרו בהשגחה ויעזבו את דרך ה', בראותם שדרך רשעים מצליחה, והצדיק יסתתר מהלועגים לו והרודפים אותו, וּבְאָבְדָם של הרשעים, כשיראו הכל את השגחת ה' ועונשו לרשעים, יִרְבּוּ צַדִּיקִים.