ג אִישׁ־אֹהֵ֣ב חָ֭כְמָה יְשַׂמַּ֣ח אָבִ֑יו וְרֹעֶ֥ה ז֝וֹנ֗וֹת יְאַבֶּד־הֽוֹן׃ ד מֶ֗לֶךְ בְּ֭מִשְׁפָּט יַֽעֲמִ֣יד אָ֑רֶץ וְאִ֖ישׁ תְּרוּמ֣וֹת יֶֽהֶרְסֶֽנָּה׃

֍             ֍              ֍

(ג) מידת האהבה נטועה בנפש כל אדם, אך יכול הוא להטותה לטוב או לרע, ואם הוא אִישׁ אֹהֵב חָכְמָה, בודאי יהיה לבסוף חכם, ויְשַׂמַּח אָבִיו. וְרֹעֶה זוֹנוֹת, המשתמש באהבתו לחטוא בזנות, יְאַבֶּד את ההוֹן של אביו, והנמשל הוא לעניני אהבת החכמה, שמי שאוהב רק את חכמת התורה, ישמח את אביו, אך אם יאהב גם חכמות חיצוניות, המכונות נשים זרות ונכריות, יאבד גם את ההון שכבר אספה נפשו בלימוד חוקי החכמה האמיתיים, כי לא יקבלם כראוי, אלא יחקור בשכלו מה נראה בעיניו ומה אינו נראה בעיניו, ויאבד הונה של תורה.

(ד) המלך והכהן הגדול הם המעמידים את קיום העם כראוי, כי המלך עושה משפט בענינים שבין אדם לחבירו, והכהן הגדול מדריך את העם בבית המקדש כיצד לעבוד את ה' כראוי בענינים שבין אדם למקום, אמנם זהו רק כאשר שניהם עושים את תפקידם כראוי, אך לפעמים יקרה שמֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, כראוי, וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה – ואילו הכהן הגדול והכהנים שתחתיו יהיו עסוקים רק בקבלת התרומות ומתנות הכהונה [ולכן הוא מכונה כאן 'איש תרומות'], ולא יְיַשְׁרוּ את העם ללכת בדרכי ה', ובכך יהרסו את מה שיבנה המלך, כי כל זמן שאין עבודת ה' ועניני האמונה נמצאים בעם כראוי, גם עניני המשפט לא יִכּוֹנוּ בצדק.