שיעור 352, ספר ישעיהו, פרק נט, ד-ו

ד אֵין־קֹרֵ֣א בְצֶ֔דֶק וְאֵ֥ין נִשְׁפָּ֖ט בֶּֽאֱמוּנָ֑ה בָּט֤וֹחַ עַל־תֹּ֨הוּ֙ וְדַבֶּר־שָׁ֔וְא הָר֥וֹ עָמָ֖ל וְהוֹלֵ֥יד אָֽוֶן׃ ה בֵּיצֵ֤י צִפְעוֹנִי֙ בִּקֵּ֔עוּ וְקוּרֵ֥י עַכָּבִ֖ישׁ יֶֽאֱרֹ֑גוּ הָֽאֹכֵ֤ל מִבֵּֽיצֵיהֶם֙ יָמ֔וּת וְהַזּוּרֶ֖ה תִּבָּקַ֥ע אֶפְעֶֽה׃ ו קֽוּרֵיהֶם֙ לֹֽא־יִהְי֣וּ לְבֶ֔גֶד וְלֹ֥א יִתְכַּסּ֖וּ בְּמַֽעֲשֵׂיהֶ֑ם מַֽעֲשֵׂיהֶם֙ מַֽעֲשֵׂי־אָ֔וֶן וּפֹ֥עַל חָמָ֖ס בְּכַפֵּיהֶֽם׃

֍           ֍            ֍

(ד) אֵין קֹרֵא בְצֶדֶק, להוכיח את האנשים על עוונות שבין אדם לחבירו, וְאֵין נִשְׁפָּט בֶּאֱמוּנָה – אין מי שמתווכח עם האנשים על חסרונם באמונה בה', ושאר דברים שבין אדם למקום. ובין הכופרים בה' היו שתי כתות, האחת של אנשים שאינם חוקרים ובודקים את הדברים כלל, אלא בָּטוֹחַ עַל תֹּהוּ, וְדַבֶּר שָׁוְא, כלומר, מדברים דברי הבל עד שאין ממשות כלל לא בדברים עצמם, ולא ביסודות שעליהם הם מבססים את הנהגתם ודיבוריהם. והכת השניה היא של בני אדם העוסקים בחקירות ופילוסופיה, ומניחים הנחות מותעות, ומייסדים עליהם תולדות כוזבות, ועליהם הוא אומר, הָרוֹ עָמָל, שהם ההנחות והיסודות הראשוניים שלהם, וְהוֹלֵיד אָוֶן – התולדה היא של דברי שקר, היוצאת מעיונם המותעה, להכחיש מציאות ה', או השגחתו בעולם ועניני שכר ועונש.

(ה) וממשיל את התולדה שתבקע מהנחות שקריות אלו לבֵּיצֵי צִפְעוֹנִי [-נחש צפע] אשר בִּקֵּעוּ, וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ יֶאֱרֹגוּ – היסודות שעליהם הניחו את דבריהם הם כקורי עכביש, האורג חוטים רבים אך כולם יוצאים מגופו, כך הם מדמים דבר לדבר ומניחים יסוד על יסוד, אך כל היסודות וההנחות הם דברים היוצאים מדמיונם ומחשבותיהם, אשר בדו שקרים מליבם. הָאֹכֵל מִבֵּיצֵיהֶם יָמוּת – כשם שהאוכל את ביצי הנחש הארסי ימות גופו, כך המשתמש ומתנהג לפי תולדות מחשבותיהם של אותם אנשים, ימות מיתת הנפש. וְהַזּוּרֶה – המניח את אותם ביצי נחש תחת העוף שידגור עליהם ויוציא מהם תולדות, תִּבָּקַע אֶפְעֶה – הרי יצא מהם נחש המזיק את הרבים, וכך מי שאינו נוהג בעצמו על פי הוראותיהם, אך משתמש באותם יסודות מותעים כבסיס לדברים אחרים, הרי הוא גורם לתולדות מוטעות שיזיקו לרבים.

(ו) לא רק שהמסקנות של דבריהם הם כזבים, אלא אפילו קוּרֵיהֶם – דרך החשיבה שלהם והראיות שהם מביאים, לֹא יִהְיוּ לְבֶגֶד – לא ניתן להשתמש בהם לעיונים אחרים, כיון שאין הם הוכחות הבאות מדרך השכל, אלא מדרך הדמיון, וְלֹא יִתְכַּסּוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם – גם הם בעצמם לא יוכלו 'להתכסות' ולטעון שטעו במחשבתם, כיון שהכל רואים שאין כלל מקום לטעות בדבר, אלא הכל מרמה וזיוף. ולא רק בענינים של אמונה בה' ומצוות שבין אדם למקום הם חוטאים, אלא גם מַעֲשֵׂיהֶם שבינם לבין בני אדם אחרים הם מַעֲשֵׂי אָוֶן, וּפֹעַל – הדברים שהם פועלים ומתעסקים בהם, חָמָס בְּכַפֵּיהֶם.