שיעור 354, ספר ישעיהו, פרק נט, יא-יג

יא נֶֽהֱמֶ֤ה כַדֻּבִּים֙ כֻּלָּ֔נוּ וְכַיּוֹנִ֖ים הָגֹ֣ה נֶהְגֶּ֑ה נְקַוֶּ֤ה לַמִּשְׁפָּט֙ וָאַ֔יִן לִֽישׁוּעָ֖ה רָֽחֲקָ֥ה מִמֶּֽנּוּ׃ יב כִּֽי־רַבּ֤וּ פְשָׁעֵ֨ינוּ֙ נֶגְדֶּ֔ךָ וְחַטֹּאותֵ֖ינוּ עָ֣נְתָה בָּ֑נוּ כִּֽי־פְשָׁעֵ֣ינוּ אִתָּ֔נוּ וַעֲוֹֽנֹתֵ֖ינוּ יְדַֽעֲנֽוּם׃ יג פָּשֹׁ֤עַ וְכַחֵשׁ֙ בַּֽה֔' וְנָס֖וֹג מֵֽאַחַ֣ר אֱלֹהֵ֑ינוּ דַּבֶּר־עֹ֣שֶׁק וְסָרָ֔ה הֹר֧וֹ וְהֹג֛וֹ מִלֵּ֖ב דִּבְרֵי־שָֽׁקֶר׃

֍           ֍            ֍

(יא) נֶהֱמֶה כַדֻּבִּים כֻּלָּנוּ – בתחילה נהמה כדוב הבא בכח ובחוזק, וְכַיּוֹנִים הָגֹה נֶהְגֶּה – ואחר כך נצפצף כיונים המבקשות בקול ענות חלושה, ומבאר את סדר הדברים, בתחילה נְקַוֶּה לַמִּשְׁפָּט – נתבע שכר במשפט, כי ידמה לנו שמגיע לנו הדבר בצדק מצד מעשינו, וָאַיִן, כי אין לנו מעשים טובים. ואחר כך נקוה לִישׁוּעָה מצד החסד, ואף על פי שהישועה קיימת מצד עצמה, כי ה' הוא רב להושיע במידת חסדו, אך היא רָחֲקָה מִמֶּנּוּ, מפני רוע מעשינו.

(יב) ומבאר את טעם ריחוקה של הישועה, כִּי רַבּוּ פְשָׁעֵינוּ נֶגְדֶּךָ במצוות שבין אדם למקום, וְחַטֹּאותֵינוּ, בדברים שבין אדם לחבירו, עָנְתָה בָּנוּ, ולא רק שחטאנו בעבר, אלא כִּי פְשָׁעֵינוּ עדיין אִתָּנוּ, וַעֲו‍ֹנֹתֵינוּ, הבאים מצד ההכחשה והכפירה, יְדַעֲנוּם, כי עדיין אנו מחזיקים בטעויות אלו.

(יג) ומפרט עתה את העבירות שבין אדם למקום, פָּשֹׁעַ וְכַחֵשׁ בַּה' – מלבד זה שפשעו ומרדו במציאות ה', גם כחשו וכפרו בו, וְנָסוֹג מֵאַחַר אֱלֹהֵינוּ – כפרו גם בהשגחת ה' ובשכר ועונש [כי לשון 'אלוקינו' מורה על השגחתו הפרטית עלינו]. וכן חטאו בעבירות שבין אדם לחבירו, דַּבֶּר עֹשֶׁק – הם מדברים ואומרים על עשיית עושק, וְסָרָה הֹרוֹ – ממציאים דברי רשע שלא היו, וְהֹגוֹ מִלֵּב דִּבְרֵי שָׁקֶר – הגו מליבם שקרים על פשעים שלא עשו, כלומר, כל כך היו שקועים בחטאיהם, עד שהתגאו בכך, וכשלא היה להם דבר אמת לספר, היו משקרים ומתפארים במעשי עושק ופשע שלא עשו, כי היו הדברים הללו חשובים בעיניהם כל כך.