שיעור 495, ספר תהילים, פרק קד, יג-יז

(יג) מַשְׁקֶ֣ה הָ֭רִים מֵֽעֲלִיּוֹתָ֑יו מִפְּרִ֥י מַֽ֝עֲשֶׂ֗יךָ תִּשְׂבַּ֥ע הָאָֽרֶץ׃

(יד) מַצְמִ֤יחַ חָצִ֨יר ׀ לַבְּהֵמָ֗ה וְ֭עֵשֶׂב לַֽעֲבֹדַ֣ת הָֽאָדָ֑ם לְה֥וֹצִיא לֶ֗֝חֶם מִן־הָאָֽרֶץ׃

(טו) וְיַ֤יִן ׀ יְשַׂמַּ֬ח לְֽבַב־אֱנ֗וֹשׁ לְהַצְהִ֣יל פָּנִ֣ים מִשָּׁ֑מֶן וְ֝לֶ֗חֶם לְֽבַב־אֱנ֥וֹשׁ יִסְעָֽד׃

(טז) יִ֭שְׂבְּעוּ עֲצֵ֣י יְהוָ֑ה אַֽרְזֵ֥י לְ֝בָנ֗וֹן אֲשֶׁ֣ר נָטָֽע׃

(יז) אֲשֶׁר־שָׁ֭ם צִפֳּרִ֣ים יְקַנֵּ֑נוּ חֲ֝סִידָ֗ה בְּרוֹשִׁ֥ים בֵּיתָֽהּ׃

(יג) מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו – על ידי עליית האדים לעננים, יושקו ההרים במי הגשמים היורדים עליהם, ועל ידי זה מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ, והם הנחלים והגשמים, תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ. נמצא שבבריאה זו של המים העוברים מהימים אל העננים וחוזרים חלילה, הוכנה האפשרות לקיום בעלי החיים השונים על פני הארץ.

(יד) ואז הוסיף ה' ואמר "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ" (בראשית א' י"א), וכלולים בזה שלשה מיני צמחים, א. מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה, שזהו ה'דֶּשֶׁא', התלבשות הארץ בעשבים המיועדים למאכל הבהמות, ב. וְעֵשֶׂב – עשבים הנזרעים על ידי האדם לאכילה, ועליהם נאמר 'עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע', והחשובים שבהם הם חמשת מיני דגן, לַעֲבֹדַת הָאָדָם – שרק על ידי עבודת האדם, בדישה וטחינה ואפיה יהיו ראויים לאכילת האדם, לְהוֹצִיא על ידי עבודה זו לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.

(טו) ג. עצי סרק ועצי פרי, שעליהם נאמר 'עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי', והחשובים שבהם הם הגפן והזית, ועל כך אומר וְיַיִן היוצא מעץ הגפן, שהוא יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ, לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן היוצא מעץ הזית, וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד – אמנם טעמם של היין והשמן יהיה עָרֵב רק ביחד עם הלחם שיסעד את לב האדם.

(טז) ומהגשמים הללו (שעליהם נאמר לעיל (פסוק י"ג) "מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ") יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְיָ – עצי הסרק הגדולים והחזקים (ולרוב גודלם נקרא עליהם שם ה'), וגם אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע, שגם בהם יש תועלת לבעלי החיים העתידים להברא אחריהם.

(יז) אֲשֶׁר שָׁם – בגובה הארזים צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ, חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ, כי הענפים והעלים הרחבים יגינו על קינה מפני המטר.