ספר יהושע
והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו
יג. ללמדנו שראוי לכל המשתדל בעשיית דבר מסוים, שלא ימעיט בעשיית הפעולות שיסייעו לו להגיע לתכלית המבוקשת. ולכן סידר יהושע בן נון את מלחמתו בעי בתחבולות נפלאות, כדי לגרום ליושבי העי לצאת מעירם, על ידי שיראו את ישראל בעמק, שהוא מקום חולשה, וגם זהו המקום שהיכו אותם בפעם הראשונה, ושיראו אותם בורחים מהם, ועל ידי זה הצליחו למושכם אחריהם אל המדבר, ונכנסו האורבים לעיר ושרפוה, ועל ידי ראיית עשן העיר נבהלו מכך שילדיהם ונשותיהם נלכדו בעיר, ולא יכלו להילחם כראוי, ונצחום ישראל בקלות.
יד. ללמדנו שה' לא ישנה את טבע המציאות לעשות מופת בעולם ללא צורך, ולכן כיון שיכלו ישראל לנצח את יושבי העי בדרך ההשתדלות הטבעית, לא עשה להם ה' נס, כיון שלא היה בכך צורך.
א. באמירת הברכות והקללות אל מול הר גריזים והר עיבל, מלבד קיום הציווי שהצטוו בני ישראל לעשות כן, היתה בכך תועלת להוסיף אזהרה לישראל על קיום המצוות, ועל ידי זה דבקו בשלימות ההשגחה האלוקית, ונעשו ראויים לירש את הארץ.
ב. ללמדנו שראוי לאדם להתבונן במתינות ובישוב הדעת בדברים שהוא עושה, ולהתייעץ עליהם קודם שיחליט את עשייתם, אף על פי שנראה לו במחשבה ראשונה שהדבר טוב. וכפי שאירע לישראל עם יושבי גבעון, שמיהרו לכרות עמהם ברית ולא שאלו את פי ה', והתחרטו על כך לאחר זמן.
ג. ללמדנו שהשבועה שלא נעשתה על פי דין אינה שבועה המחייבת, ולכן השבועה שנשבעו נשיאי העדה לגבעונים לא חלה לפי האמת, כיון שהיתה שבועה בטעות, וגם היתה שבועה לעבור על דברי תורה, ורק מפני שהיה חשש לחילול ה' בעיני העמים שמרו ישראל את השבועה.
ד. ללמדנו שראוי לאדון להשגיח על עבדיו ולהצילם מיד הקמים עליהם, ולכן בא יהושע בן נון לעזרת הגבעונים כשבאו מלכי כנען להלחם עמהם, אף שהגבעונים רימו אותו.
