כשאנו מתבוננים בחכמת התורה של הדורות הקודמים לעומת הדורות שלנו, אנו תמהים, שהרי בדורות הקודמים השפיע ה' שפע עצום של חכמה בתורה, ובודאי ידו לא תקצר להשפיע שפע זה גם על הדורות שלנו, ומדוע אין הדבר כן. והתשובה לכך, כי ה' משפיע חכמה לאדם לפי ההכנה שלו, וכיון שהדורות הראשונים היו מסורים לתורה בכל ליבם ונפשם, וכל חפצי העולם הזה לא היו שווים בעיניהם למאומה, וגם אחרי שהיו גדולים בתורה היו [בזמן המשנה והגמרא] נוסעים למרחקים ללמוד תורה במשך שנים רבות, לכן האיר הקב"ה את עיניהם ופתח את לבבם וזכו לכתר תורה. אמנם בדורות המאוחרים, שאנו מתייגעים על התורה במידה מועטה בלבד, ולכן גם השגתינו בתורה היא במידה קטנה.