תורת הבית, פרק שביעי (ד)
יש בני אדם הטוענים שהם מצד עצמם היו רוצים לעסוק בתורה, ואף ללכת למקום תורה – על אף הקשיים שיש בכך – אך אינם רוצים לעשות כן נגד רצון נשותיהם, וכיון שהן מעכבות אותם, אינם יכולים לעסוק בתורה בזמן ובאופן הראויים.
ובאמת אין זו תשובה, כי יתבונן האדם בעצמו, אם היה מזדמן לו עסק גדול, שיודע בבירור גמור שירויח בו סכום עצום, ויתעשר מאד על ידי זה, ואשתו היתה מעכבת אותו מסיבות שונות מלעשותו, הרי בודאי היה עושה כל מאמץ לפייס את אשתו ולרצות אותה כדי שגם היא תסכים לכך, כי כשהוא יתעשר – גם היא תתעשר ותרויח מכך. וכן צריך לעשות בלימוד התורה, מאחר והתורה היא האושר האמיתי של האדם לנצח נצחים, וזהו עיקר התכלית שבשבילו נברא האדם, וכשיעשה כן – אף אשתו תהיה מאושרת עימו, כי זו היא הזכות של הנשים לעתיד לבא, שממתינות לבעליהם עד שיחזרו מבית המדרש.
וכיון שהלימוד בבית המדרש הוא משובח יותר מהלימוד בבית, כיון ששם אין לו טרדות והפרעות כלל, צריך האדם לעשות כל מאמץ ללמוד בבית המדרש, ושכרו גדול יותר.