יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא מציעא, פרק ג, משנה ב

משנה ב: הַשׂוֹכֵר פָּרָה מֵחָבֵרוֹ וְהִשְׁאִילָה לְאַחֵר וְמֵתָה כְּדַרְכָה יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּה וְהַשּׁוֹאֵל יְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר. אָמַר רַבִּי יוֹסִי כֵּיצַד הַלָּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפָרָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. אֶלָּא תַּחֲזֹר פָּרָה לַבְּעָלִים:

להבנת משנתנו יש להקדים, שאדם השוכר בעל חיים או חפץ מחבירו, חייב בתשלומים רק אם פשע בשמירה, או שלא שמר כראוי, אך אם שמר כראוי ואבד הפקדון באונס, פטור הוא מתשלומים. אבל השואל חפץ או בעל חיים מחברו, כיון שאינו משלם כלום לבעלים, חייב הוא בתשלומים אף אם נאנס הפקדון. משנתנו עוסקת בפקדון שהוא גם מושכר וגם מושאל, באותו הזמן:
הַשׂוֹכֵר פָּרָה מֵחָבֵרוֹ, וְהִשְׁאִילָה לְאדם אַחֵר ברשותו של בעל הפרה, וְמֵתָה הפרה כְּדַרְכָה, והרי זה נחשב 'אונס', שהרי לא היה ניתן למנוע את מיתתה, יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּה, ויפטר מהבעלים, כדין שוכר הנפטר בשבועה, וְהַשּׁוֹאֵל, שהתחייב אף באונסים, יְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר, שהוא זה שהשאיל לו את הפרה. אָמַר רַבִּי יוֹסִי, אין הדבר כן, שהרי אם כן נמצא שהבעלים מפסיד את פרתם, והשוכר מקבל דמי פרה שמעולם לא היתה שלו, אלא רק מושכרת בידו, וכי כֵּיצַד יתכן שהַלָּה – השוכר עוֹשֶׂה סְחוֹרָה ומרויח בְּאמצעות פָרָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ – המשכיר, אֶלָּא באופן כזה תַּחֲזֹר פָּרָה לַבְּעָלִים – יתן השואל את דמי הפרה לבעלים הראשון, ולא לשוכר.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)