יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא קמא, פרק ד, משנה ב

משנה ב: שׁוֹר שֶׁהוּא מוּעָד לְמִינוֹ וְאֵינוֹ מוּעָד לְשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, מוּעָד לָאָדָם וְאֵינוֹ מוּעָד לַבְּהֵמָה, מוּעָד לַקְּטַנִּים וְאֵינוֹ מוּעָד לַגְּדוֹלִים, אֶת שֶׁהוּא מוּעָד לוֹ מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מוּעָד לוֹ מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי יְהוּדָה, הֲרֵי שֶׁהָיָה מוּעָד לַשַּׁבָּתוֹת וְאֵינוֹ מוּעָד לַחֹל. אָמַר לָהֶם, לַשַּׁבָּתוֹת מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, לִימוֹת הַחֹל מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. אֵימָתַי הוּא תָם. מִשֶּׁיַּחֲזֹר בּוֹ שְׁלשָׁה יְמֵי שַׁבָּתוֹת:

כפי שהתבאר לעיל, יש חילוקי דינים בין שור תם שהזיק לבין שור מועד שהזיק. משנתנו מבארת שכיון ש'מועד' היינו שהוא רגיל להזיק, יתכן שאותו שור עצמו יהיה 'תם' לגבי דברים מסוימים, ו'מועד' לגבי דברים אחרים:
שׁוֹר שֶׁהוּא מוּעָד לְמִינוֹ – רגיל לנגוח שוורים, ועשה כן שלש פעמים, וְאֵינוֹ מוּעָד לְשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ – אינו רגיל לנגוח בעלי חיים אחרים, אף כשהוא רואה אותם, או שהיה מוּעָד לָאָדָם – רגיל לנגוח בני אדם וְאֵינוֹ מוּעָד לַבְּהֵמָה, או שהיה מוּעָד לַקְּטַנִּים – רגיל לנגוח עגלים וְאֵינוֹ מוּעָד לַגְּדוֹלִים – אינו רגיל לנגוח שוורים גדולים, אם נגח אֶת אותו שֶׁהוּא מוּעָד לוֹ, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְאם נגח אֶת שֶׁאֵינוֹ מוּעָד לוֹ, מְשַׁלֵּם רק חֲצִי נֶזֶק.

אָמְרוּ תלמידיו לִפְנֵי רַבִּי יְהוּדָה, [לדבריך, שאין השור נעשה מועד עד שיגח שלשה ימים רצופים, ואם הפסיק בין נגיחה לנגיחה אינו נעשה מועד, כמבואר לעיל פ"ב מ"ד], הֲרֵי שֶׁהָיָה השור מוּעָד לַשַּׁבָּתוֹת, וְאֵינוֹ מוּעָד לַחֹל, מה דינו [כלומר, האם ימות החול שבינתיים נחשבים כהפסקה, ואינו מועד כלל, או שאנו מחשיבים אותו כמועד לשבתות בלבד]. אָמַר לָהֶם, אף בזה שייך החילוק האמור בתחילת המשנה, לַשַּׁבָּתוֹת  אם נגח בשבת, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, לִימוֹת הַחֹל – אם נגח בימות החול, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. והטעם בכך, כיון שבשבתות השור בטל ממלאכה, ודעתו זחוחה עליו, ולכן הוא נוגח, ואין זו סיבה שיגח אף בימות החול. ושור זה, המועד לשבתות, אֵימָתַי הוּא תָם – באיזה אופן חוזר ונעשה תם, מִשֶּׁיַּחֲזֹר בּוֹ שְׁלשָׁה יְמֵי שַׁבָּתוֹת, שיראה שוורים ולא יגח אותם.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)