מסכת מעילה, פרק ב, משנה ד

משנה ד: הָעוֹלָה מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהֻקְדָּשָׁה. נִשְׁחֲטָה, הֻכְשְׁרָה לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּבַלִינָה. נִזְרַק דָּמָהּ, חָיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא, וְאֵין מוֹעֲלִין (בְּעוֹרָהּ), אֲבָל מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר עַד שֶׁיֵּצֵא לְבֵית הַדָּשֶׁן:

משנה ד: הָעוֹלָה, שמוקטרת כולה על גבי המזבח, מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהֻקְדָּשָׁה. נִשְׁחֲטָה, הֻכְשְׁרָה [-הרי היא מוכנה] לְהִפָּסֵל בִּנגיעת טְבוּל יוֹם – אדם שטבל להטהר, אך עדיין לא שקעה השמש ולא הושלמה טהרתו, וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים – טמא שטבל והעריב שמשו אך עדיין צריך הוא להביא קרבן כדי להשלים את כפרתו, וּבַלִּינָה – אם עבר על הקרבן לילה שלם. נִזְרַק דָּמָהּ, חֲיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּגּוּל [- אם עשה את אחת העבודות במחשבת חוץ לזמנו], נוֹתָר, אם נשאר הבשר לאחר זמנו, וְטָמֵא, וְאֵין מוֹעֲלִין בְּעוֹרָהּ, כיון שהוא ניתן לכהנים, שנאמר (ויקרא ז ח) 'וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת עֹלַת אִישׁ עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה', אֲבָל מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר, עַד שֶׁיֵּצֵא האפר לְבֵית הַדָּשֶׁן, לאחר שנשרף הקרבן על גבי המזבח.