משנה ז: נִמְצָא הַהוֹרֵג עַד שֶׁלֹּא נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה, תֵצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר. מִשֶּׁנֶּעֶרְפָה הָעֶגְלָה, תִּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁעַל סָפֵק בָּאת מִתְחִלָּתָה, כִּפְּרָה סְפֵקָהּ וְהָלְכָה לָה. נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַהוֹרֵג, הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג:
משנה ז: נאמר בתחילת פרשת עגלה ערופה (דברים כא א) 'כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה וגו' לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ', ולכן אם לאחר שמדדו את העיר הקרובה אל החלל, והכינו את העגלה לעריפה, נִמְצָא הַהוֹרֵג עַד שֶׁלֹּא [-קודם ש]נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה, תֵצֵא העגלה וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר כשאר בהמות של חולין, ואין בה כל קדושה או איסור. אבל אם מִשֶּׁנֶּעֶרְפָה הָעֶגְלָה נמצא ההורג, תִּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ, כיון שהיא אסורה בהנאה, שֶׁעַל סָפֵק בָּאת מִתְחִלָּתָה, והרי כִּפְּרָה סְפֵקָהּ וְהָלְכָה לָה, ודינה ככל עגלה ערופה האסורה בהנאה.
מבארת עתה המשנה את דין ההורג עצמו: נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַהוֹרֵג, אין אומרים שהעגלה כיפרה על הרציחה, אלא הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג ככל רוצח, שנאמר בסוף פרשת עגלה ערופה (דברים כא ט) 'וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ', הרי שגם לאחר עריפת העגלה מצווים ישראל לבער את הדם הנקי על ידי הריגת הרוצח.