משנה י: מִי שֶׁהָיָה עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן מַקְרִין אוֹתוֹ עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן מַה שֶּׁהֵן אוֹמְרִין, וּתְהִי לוֹ מְאֵרָה אִם הָיָה גָדוֹל מַקְרֶא אוֹתוֹ, עוֹנֶה אַחֲרָיו הַלְלוּיָהּ.
משנה י: משנתנו עוסקת במי שאינו יודע לקרוא את ההלל בעצמו: מִי שֶׁהָיָה עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן מַקְרִין אוֹתוֹ את ההלל, עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן מַה שֶּׁהֵן אוֹמְרִין, כיון שהם עצמם פטורים מאמירת ההלל, אינם יכולים להוציא את האדם ידי חובתו, ועליו לקרוא אחריהם מילה במילה, וּתְהִי לוֹ מְאֵרָה – תבא עליו קללה, על כך שלא למד לקרוא בעצמו, והוא זקוק שיקריאו לו. אִם הָיָה גָדוֹל מַקְרֶא אוֹתוֹ, וגדול יכול להוציאו ידי חובתו, עוֹנֶה אַחֲרָיו על כל דבר ודבר 'הַלְלוּיָהּ'.