מסכת עירובין, פרק י, שיעור 118

הרי"ף מביא סוגיא ממסכת נדה בענין דומה: גַּרְסִינָן בְּפֶרֶק כָּל הַיָּד (נדה יז.), אָמַר רַב חִסְדָּא, אָסוּר לָאָדָם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִיטָּתוֹ בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יח) 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'. תמהה הגמרא, מַאי תַּלְמוּדָא – כיצד ניתן ללמוד מפסוק זה שאסור לשמש מיטתו ביום. מתרצת הגמרא, אָמַר אַבַּיֵּי, החשש הוא שֶׁמָּא מחמת האור שיש ביום יִרְאֶה בָּהּ בעלה דָּבָר מְגוּנֶּה, וְתִתְגַּנֶּה עָלָיו, והתורה אמרה 'ואהבת לרעך כמוך'. אָמַר רַב הוּנָא, יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵן, וְאֵין מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן בַּיּוֹם. אָמַר רָבָא, אִם הָיָה בַּיִת אָפֵל – חשוך, מוּתָּר, שהרי אין בכך חשש שיראה באשתו דבר מגונה. אָמַר רָבָא, וְאִיתֵימָא [-ויש אומרים שאמר כן] רַב פָּפָּא, וְתַלְמִיד חָכָם, היודע לנהוג בצניעות, רשאי לשמש ביום אפילו בבית שאינו חשוך, אלא מַאֲפִיל בִּכְסוּתוֹ על ראשו, כדי שלא יראה, וּמְשַׁמֵּשׁ.

משנה

הַדֶּלֶת שֶׁבַּמוּקְצֶה – דלת של מקום המוקצה ומיוחד לשימושים מסוימים, ואין דלת זו מחוברת בצירים אלא מונחת כמות שהיא בחלל הפתח, וְחַדָקִין שֶׁבַּפִּרְצָה – קוצים שהתקינם לסתום בהם פירצה, וְהַמַּחְצֶלֶת המיועדת לסגור פתח מוקצה או פירצה, ואף היא אינה מחוברת לאותו מקום, אלא מונחת כמות שהיא, אֵין נוֹעֲלִין בָּהֶן בשבת, כיון שנראה הדבר כבניה בשבת, שהרי לא היו מחוברים שם מערב שבת, אֶלָּא אִם כֵּן היתה הדלת, החדקין או המחצלת גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ אפילו במשהו (על פי הגמרא והראשונים), ואינם מונחים ממש על הקרקע, שאז ניכר שהם עשויים לכך, והנחתם בחלל הפתח אינה נראית כבניה.

גמרא

שנינו במשנה, 'הַדֶּלֶת שבמוקצה', ומבאר הרי"ף, פֵּירוּשׁ, דֶּלֶת שֶׁנמצאת בְּמָקוֹם מוּקְצֶה, כְּגוֹן דְּאותו מקום גָבוֹהַּ מִכַּרְמְלִית, דְּנַעֲשָׂה מוּקְצֶה – מובדל ומופרד מִמֶּנָּה, וְהוּא כְּגוֹן דִּיר וְסַהַר המיוחדים לבהמות, דְּעָשָׂה לוֹ דֶּלֶת. ממשיך הרי"ף ומבאר, וְ'חַדָקִין שֶׁבַּפִּרְצָה' הֵם הַקּוֹצִין שֶׁבָּהֶן סוֹתְמִין אֶת הַפִּרְצָה כדי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בָּהּ גַּנָּב אוֹ חַיָּה רָעָה.

שנינו במשנה, 'וּמַחְצְלָאוֹת, אֵין נוֹעֲלִין בָּהֶן את הדלת בשבת, אֶלָּא אִם כֵּן גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ'. מקשה הגמרא: וּרְמִינְהוּ – וקשה על משנתנו ממה ששנינו בברייתא, דֶּלֶת הַנִּגְרֶרֶת על הארץ, וּמַחְצֶלֶת הַנִּגְרֶרֶת, וְקַנְקַן הַנִּגְרָר [-כלי גדול שמיועד לחרישה, אך יש המשתמשים בו לסגירת הפתח על ידי שמעמידים אותו באמצע חלל הפתח, ומונעים בכך את הבהמה מלצאת], בִּזְמַן שֶׁקְּשׁוּרִין לכותל וּתְלוּיִין, נוֹעֲלִין בָּהֶן בַּשַּׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שבאופן זה מותר לנעול בהם בְּיוֹם טוֹב, ומשמע מהברייתא שיש צורך רק בכך שיהיו קשורים ותלויים, אך אין צורך שיהיו מוגבהים מהארץ, ואילו במשנתנו שנינו שרק אם הם מוגבהים מהארץ מותר לנעול בהם. מתרצת הגמרא, אָמַר אַבַּיֵּי, הברייתא עוסקת בְּאופן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן צִיר, שאז מוכח הדבר שהדלת שייכת לפתח [וזו כוונת הברייתא ב'קשורין ותלויין', שמחוברים בצירים], ואין זה נראה כבנין. תירוץ אחר: רָבָא אָמַר, הברייתא עוסקת אפילו כְּשֶׁהָיָה לָהֶן צִיר, ואף שעתה אין להם צירים, כיון שניכר מקום הצירים, והדבר מוכיח שהם מיועדים לפתח, ואין בזה משום בנין. מבאר הרי"ף מהו 'ציר', פֵּירוּשׁ, כדִּכְתִיב (משלי כו יד) 'הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ', והוא הדבר שהדלת סובבת עליו, להפתח ולהסגר.

מביאה הגמרא ברייתות נוספות בענין זה: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, סוֹכֵי קוֹצִים וַחֲבִילֵי קוֹצִים שֶׁהִתְקִינָן כדלת לְפִרְצָה שֶׁבֶּחָצֵר, בִּזְמַן שֶׁקְּשׁוּרִין וּתְלוּיִין, נוֹעֲלִין בָּהֶן בַּשַּׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שבאופן זה מותר לנעול בהם בְּיוֹם טוֹב.

תָּאנֵי – שנה רַבִּי חִיָּיא ברייתא זו, דֶּלֶת אַלְמָנָה – דלת שהיא כ'אלמנה' מתיקוניה, כלומר, שאינה בנויה כראוי [וגדרה יבואר להלן] (שאינה) הַנִגְרֶרֶת על גבי הארץ, ואינה גבוהה, אֵין נוֹעֲלִין בָּהּ בְּשַׁבָּת, משום שנראה הדבר כבנין. מבררת הגמרא, הֵיכִי דָּמֵי – איך עשויה דלת זו המכונה 'דֶּלֶת אַלְמָנָה', ומביאה הגמרא שני פירושים, אִיכָּא דְּאָמְרֵי – יש אומרים שהיא דלת דְּחַד שִׁיפָא – העשויה מקרש אחד, דכיון שאין לה כלל צורת דלת, כשמניחה במקום הפתח נראה זה כבנין ממש, ולא כסגירת דלת. וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי – ויש אומרים דְּלֵית לָהּ כִּישָׁאמָא – שאין לה סף, ואף בזה אין נראה כסוגר דלת אלא כבונה את הפתח.

ומבאר הרי"ף, פֵּירוּשׁ 'חַד שִׁיפָא', לוּחַ אֶחָד של עץ, וְדִקְדוּק הַמִּלָּה – והשם המדוייק אינו 'שיפא' אלא 'שִׁבְּבָא', מִלָּשׁוֹן הפסוק (הושע ח ו) 'כִּי שְׁבָבִים יִהְיֶה עֵגֶל שׁוֹמְרוֹן', כלומר, עשוי העגל מלוחות עץ, ובלשון יחיד, נסר אחד, היה ראוי לומר 'שיבבא', וְשִׁקְּעוּ בי"ת אֶחָד בַּחֲבֵרְתָּהּ, וְאָמְרוּ 'שִׁיבָא', וְעוֹד הֶחֱלִיפוּ בי"ת בפ"א, וְגָרְסִינָן 'שִׁיפָא', בְּדָגֵשׁ. וּפֵירוּשׁ 'כִּישָׁאמָא', וְיֵשׁ שֶׁגּוֹרְסִים 'גִּישְׁתָּמָא', הִיא הָאַסְקוּפָּה הַתַּחְתּוֹנָה – הסף של הדלת, שֶׁדלת זו אֵין לָהּ כַּן שהיא מונחת עליו, אֶלָּא כשרוצים לסגור עמה את הפתח מוֹרִידִין אוֹתָהּ והיא עומדת עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ, וּכְשֶׁפּוֹתְחִין את הדלת, שׁוֹמְטִין אוֹתָהּ וְעוֹקְרִין אוֹתָהּ לגמרי, וְדינה הוא שאֵין נוֹעֲלִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת.