מסכת ערכין, פרק ד, משנה א
פרק ד, משנה א: הֶשֵּׂג יָד, בַנּוֹדֵר. וְהַשָּׁנִים, בַּנִּדָּר. וְהָעֲרָכִים, בַּנֶּעֱרָךְ, וְהָעֵרֶךְ, בִּזְמַן הָעֵרֶךְ. הֶשֵּׂג יָד בַּנּוֹדֵר כֵּיצַד, עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי. וְעָשִׁיר שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָנִי, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר:
פרק ד, משנה א: בפרשת ערכין מצאנו ארבעה דינים, ומשנתנו מבארת תחילה במי נאמר כל אחד מהם, ולאחר מכן יבוארו פרטי הדינים בכל אחד מהם: 'הֶשֵּׂג יָד', והיינו שמעריכים את הממון לפי עניות או עשירות, הוא דין בַנּוֹדֵר[מכנה אותו המשנה 'נודר', ולא 'מעריך', כיון שכך היא לשון הפסוק, שנאמר (ויקרא כז ח) 'עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן']. וְהַשָּׁנִים, שמעריכים את הממון לפי גילו של האדם, הוא דין בַּנִּדָּר – באדם שאותו העריכו [ואגב כך שכינתה המשנה את המעריך בלשון 'נודר', כינתה גם את הנערך בלשון 'נידר'].וְהָעֲרָכִים, שיש שינוי בין איש לאשה, הוא דין בַּנֶּעֱרָךְ – באדם שאותו העריכו.וְהָעֵרֶךְ המשתנה לפי גילו של הנערך, הוא בִּזְמַן הָעֵרֶךְ – בזמן שנדר לתת את ערכו, ולא בזמן התשלום.
מבארת המשנה את הדין הראשון: הֶשֵּׂג יָד בַּנּוֹדֵר כֵּיצַד, עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶתהֶעָשִׁיר – שהתחייב לתת ערכו של אדם מסוים עשיר, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי, כיון שהוא עצמו עני. וְעָשִׁיר שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָנִי, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר:
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
