מסכת ערכין, פרק ד, משנה ד

משנה ד: שָׁנִים בַּנִּדָּר כֵּיצַד, יֶלֶד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַזָּקֵן, נוֹתֵן עֵרֶךְ זָקֵן. וְזָקֵן שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַיֶּלֶד, נוֹתֵן עֵרֶךְ יָלֶד. וַעֲרָכִים בַּנֶּעֱרָךְ כֵּיצַד, אִישׁ שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הָאִשָּׁה, נוֹתֵן עֵרֶךְ אִשָּׁה. וְאִשָּׁה שֶׁהֶעֱרִיכָה אֶת הָאִישׁ, נוֹתֶנֶת עֵרֶךְ אִישׁ. וְהָעֵרֶךְ בִּזְמַן הָעֵרֶךְ כֵּיצַד, הֶעֱרִיכִוֹ פָּחוּת מִבֶּן חָמֵשׁ וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן חָמֵשׁ, פָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן עֶשְׂרִים, נוֹתֵן כִּזְמַן הָעֵרֶךְ. יוֹם שְׁלשִׁים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ. שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז), וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם זָכָר, הֲרֵי אָנוּ לְמֵדִים בְּכֻלָּם מִשְּׁנַת שִׁשִּׁים. מַה שְּׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּהִ, אַף שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָה מִמֶּנָּה. הֵן, אִם עָשָׂה שְׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהַחְמִיר, נַעֲשֶׂה שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהָקֵל, תַּלְמוּד לוֹמַר, שָׁנָה שָׁנָה לִגְזֵרָה שָׁוָה, מַה שָּׁנָה הָאֲמוּרָה בִשְׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, אַף שָׁנָה הָאֲמוּרָה בִשְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּהְיוּ יְתֵרוֹת עַל הַשָּׁנִים חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד:

משנה ד: כפי שהתבאר לעיל, שָׁנִים נקבעים בַּנִּדָּר, ומבארת המשנה כֵּיצַד, יֶלֶד [-מבן עשרים ועד שישים שנה, שערכו חמישים שקלים] שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַזָּקֵן – שהתחייב לתת ערכו של אדם מגיל ששים, שערכו חמשה עשר שקלים, הרי זה נוֹתֵן עֵרֶךְ זָקֵן. וְזָקֵן שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַיֶּלֶד, נוֹתֵן עֵרֶךְ יָלֶד.

וַעֲרָכִים נקבעים בַּנֶּעֱרָךְ, כֵּיצַד, אִישׁ שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הָאִשָּׁה, נוֹתֵן עֵרֶךְ אִשָּׁה. וְאִשָּׁה שֶׁהֶעֱרִיכָה אֶת הָאִישׁ, נוֹתֶנֶת עֵרֶךְ אִישׁ.

וְהָעֵרֶךְ נקבע בִּזְמַן הָעֵרֶךְ, כֵּיצַד, הֶעֱרִיכוֹ – התחייב אדם לתת ערכו של ילד פָּחוּת מִבֶּן חָמֵשׁ, וְקודם שנתן את ערכו נַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן חָמֵשׁ, או שהעריכו כשהוא פָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן עֶשְׂרִים, נוֹתֵן כִּזְמַן הָעֵרֶךְ – כפי שהיה בזמן שהתחייב לתת את ערכו, ולא כפי ערכו עתה.

מבואר בפסוק שערכו של בן חודש ועד בן חמש שנים הוא חמשה שקלים, ואם העריכו ביוֹם שְׁלשִׁים עצמו, הרי זה כִּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ – כפחות מבן חודש, שאין לו ערך כלל. העריכו בשְׁנַת חָמֵשׁ, וְכן אם העריכו בשְׁנַת עֶשְׂרִים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז ז) 'וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, אִם זָכָר וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁקֶל וְלַנְּקֵבָה עֲשָׂרָה שְׁקָלִים', ומלשון 'ומעלה' יש ללמוד שרק לאחר שהושלמה שנת השישים נעשה ערכו כשל זקן, אבל בשנת ששים עצמה ערכו כשל צעיר, והֲרֵי אָנוּ לְמֵדִים בְּכֻלָּם [-בכל הערכים] מִשְּׁנַת שִׁשִּׁים, מַה [-כשם ש]שְּׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, אַף שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָה מִמֶּנָּה. תמהה המשנה על עצמה, הֵן – וכי כך הוא הדבר, והרי יש לחלק ביניהם, אִם עָשָׂה הכתוב שְׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, הרי זה לְהַחְמִיר ולחייב ערך של צעיר, שערכו גבוה יותר, וכי מחמת כן נַעֲשֶׂה שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, לְהָקֵל, שישלם ערך נמוך יותר, תַּלְמוּד לוֹמַר – לכך אמר הכתוב 'שָׁנָה' לגבי בן שישים ו'שָׁנָה' בבן חמש ובבן עשרים, לִגְזֵרָה שָׁוָה, וכך יש ללומדם זה מזה, מַה לשון 'שָּׁנָה' הָאֲמוּרָה בִשְׁנַת שִׁשִּׁים הרי היא כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, אַף 'שָׁנָה' הָאֲמוּרָה בִשְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים הרי היא כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, בכל הערכים הללו אין הערך משתנה עם סיום שנת החמש, העשרים או השישים, אלא עַד שֶׁיִּהְיוּ יְתֵרוֹת עַל הַשָּׁנִים חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד, כיון שהוא לומד כך בגזירה שוה מפדיון הלויים במדבר, שנאמר (במדבר ג טו) 'מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם', ונאמר כאן (ויקרא כז ז) 'וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה', ומכך שבשתי המקומות נאמר לשון 'ומעלה' יש ללמוד שאף כאן יש צורך שלאחר גיל ששים יעברו עוד חודש ויום אחד, ומבן שישים יש ללמוד לבן חמש ולבן עשרים בגזירה שוה שהביאה המשנה לעיל, שבשניהם נאמרה לשון 'שנה', שאף בהם יש צורך שיעברו חודש ויום אחד לאחר מנין השנים האמור בתורה.