מסכת ערכין, פרק ה, משנה א

פרק ה, משנה א: הָאוֹמֵר מִשְׁקָלִי עָלַי, נוֹתֵן מִשְׁקָלוֹ. אִם כֶּסֶף, כָּסֶף. אִם זָהָב, זָהָב. מַעֲשֶׂה בְּאִמָּהּ שֶׁל יִרְמַטְיָה שֶׁאָמְרָה מִשְׁקַל בִּתִּי עָלַי, וְעָלְתָה לִירוּשָׁלַיִם וּשְׁקָלוּהָ וְנָתְנָה מִשְׁקָלָהּ זָהָב. מִשְׁקַל יָדִי עָלַי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְמַלֵּא חָבִית מַיִם, וּמַכְנִיסָהּ עַד מַרְפֵּקוֹ, וְשׁוֹקֵל בְּשַׂר חֲמוֹר וְגִידִין וַעֲצָמוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכִי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְכַוֵּן בָּשָׂר כְּנֶגֶד בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת כְּנֶגֶד עֲצָמוֹת, אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַיָּד כַּמָּה הִיא רְאוּיָה לִשְׁקוֹל:

פרק ה, משנה א: אדם הָאוֹמֵר מִשְׁקָלִי עָלַי, כלומר, נודר לתת להקדש את משקל גופו, הרי הוא נוֹתֵן מִשְׁקָלוֹ, כפי שהוא מפרש שהתכוון, ואפילו בדבר זול ביותר שנמכר במקומו במשקל, כמו פירות או ירקות, יכול הוא לפרש שהתכוון לכך. אך אִם פירש שיתן את משקלו בכֶּסֶף, חייב ליתנו בכָּסֶף. אִםזָהָב, זָהָב. ואם אדם חשוב ועשיר הוא, אף על פי שלא פירש מאיזה מין יתן את המשקל, אומדים אותו לפי עשירותו, וכך היה מַעֲשֶׂה בְּאִמָּהּ שֶׁל יִרְמַטְיָה,שֶׁאָמְרָה 'מִשְׁקַל בִּתִּי עָלַי', ולא פירשה ממה יהיה אותו משקל, וְעָלְתָהלִירוּשָׁלַיִם, וּשְׁקָלוּהָ – שקלו את בתה, וְנָתְנָה מִשְׁקָלָהּ בזָהָב, כיון שהיתה עשירה מאד, ואמדוה שהתכוונה לכך.

האומר מִשְׁקַל יָדִי עָלַי, כיצד מודדים את משקל ידו, והרי אם ירצה יכביד על המשקל ואם ירצה יקל מעליו, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְמַלֵּא חָבִית מַיִם, וּמַכְנִיסָהּעַד מַרְפֵּקוֹ, כיון שבזמנם ובמקומם היו מכנים 'יד' את החלק שעד המרפק, ויוצאים מים מהחבית כנגד היד, וְשׁוֹקֵל בְּשַׂר חֲמוֹר וְגִידִין וַעֲצָמוֹת – נוטל בשר חמור שיש בו גם גידים ועצמות, כיון שמשקל בשרו דומה למשקל בשר אדם,וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ – לתוך החבית עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא, והמשקל של בשר החמור הוא משקל ידו. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכִי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְכַוֵּן בָּשָׂר כְּנֶגֶד בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת כְּנֶגֶדעֲצָמוֹת, והרי יתכן שיש בבשר החמור יותר או פחות עצמות ממה שיש בידו של אותו אדם, אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַיָּד באומד הדעת כַּמָּה הִיא רְאוּיָה לִשְׁקוֹל, ונותן משקל זה.