מסכת שבועות, פרק א, משנה ה

משנה ה: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא. מוֹסִיף עֲלֵיהֶם שֶׁל רְגָלִים , שֶׁמְּכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף. מוֹסִיף עֲלֵיהֶם שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים , שֶׁהֵן מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף, וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף. אָמְרוּ לוֹ, מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה. אָמַר לָהֶם, הֵן. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן יִהְיוּ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, אֲבָל הֵיאַךְ שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר כַּפָּרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהּ. אָמַר לָהֶן, כֻּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו:

משנה ה: משנתנו מביאה שיטה נוספת בענין דעתו של רבי שמעון: רַבִּישִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ של רבי שמעון בר יוחאי, שְׂעִירֵי רָאשֵׁיחֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא. מוֹסִיף עֲלֵיהֶם שעירים שֶׁלרְגָלִים, שֶׁמְּכַפְּרִין גם עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, וְגם עַל טומאת מקדש וקדשיו שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף. מוֹסִיף עֲלֵיהֶם שעירים שֶׁליוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֵן מְכַפְּרִין גם עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, וְגם עַל שֶׁאֵיןבָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף, וְגם עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה, אֲבָל יֶשׁבָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף. אָמְרוּ לוֹ, מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה – האם באופן שאבד אחד השעירים והפרישו אחר תחתיו, ולאחר זמן מצאוהו, מותר להקריבו ביום אחר, וכגון שעיר של רגל להקריבו בראש חדש. אָמַר לָהֶם רבי שמעון, הֵן – מותר הדבר. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן, מובן הדבר שיִהְיוּ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִיןבְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, כיון שהם כוללים את כפרת שעיר ראש חדש, ומוסיפים עליו, אֲבָל הֵיאַךְ שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, ובאים בכך לְכַפֵּרכַּפָּרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהּ, שהרי השעיר הופרש מתחילה לשם ראש חדש, ואז הוא מכפר רק על הטהור שאכל את הטמא, ואילו עתה כשהוא מוקרב ביום הכפורים בא הוא לכפר גם על דברים נוספים, שלא התכוונו להם בעת הפרשתו. אָמַר לָהֶן רבי שמעון, אף על פי כן ניתן להקריבו, כיון שכֻּלָּן בָּאִיןלְכַפֵּר עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.