מסכת שבועות, פרק ג, משנה ז

משנה ז: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל כִּכָּר זוֹ, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכְלֶנָּה, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכְלֶנָּה, וַאֲכָלָהּ, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. זוֹ הִיא שְׁבוּעַת בִּטּוּי  שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. שְׁבוּעַת שָׁוְא, חַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר:

משנה ז: אדם שנשבע ואמר על ככר לחם מסוימת 'שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל כִּכָּר זוֹ', ומשמעות לשון אכילה סתם היינו אכילת כזית מאותה הככר, ואחר כך חזר ואמר 'שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכְלֶנָּה', 'שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכְלֶנָּה', והיינו שלא יאכל את כל הככר, וַאֲכָלָהּ, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת, כיון שאי אפשר לעבור על השבועה השניה בלי שיעבור על השבועה הראשונה, ובאופן זה אין שבועה חלה על שבועה, וכיון שלא חלה השבועה השניה כלל, חייב רק על כך שעבר על השבועה הראשונה [ונקטה המשנה אופן שאמר פעמיים 'שבועה שלא אוכלנה' כדי ללמד שאף על פי שאין שבועה חלה על שבועה, היינו לענין מלקות, אבל אין השבועות בטלות לגמרי, ולכן אם נשאל על השבועה הראשונה, חלה השניה. ואם נשאל גם על השניה, חלה השלישית]. וזוֹ הִיא שְׁבוּעַת בִּטּוּי שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת, וְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, והיינו כיון שהיא שבועת שקר שיש בה מעשה, אבל אם נשבע שיאכל, ולא אכל, פטור ממלקות, כיון שלא עשה מעשה. שְׁבוּעַת שָׁוְא, חַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת, וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר, ובמשנה הבאה יבואר מה היא שבועת שוא.