מסכת שבועות, פרק ד, משנה ט

משנה ט: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, כְּשֶׁתֵּדְעוּן לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה שְׁבוּעָה לָעֵדוּת:
משנה ט: משנתנו מבארת שחיוב קרבן שבועת העדות הוא רק באופן שנשבעו לאחר ידיעת העדות, ולא קודם לכן: האומר לעדים מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּשֶׁתֵּדְעוּן לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי, אף על פי שנשבעו, ולאחר זמן ידעו לו עדות, ועברו על שבועתם ולא העידו לו, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִים מקרבן שבועת העדות, מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה שְׁבוּעָה לָעֵדוּת, והרי נאמר בפסוק 'ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע', והיינו שבשעת השבועה כבר היה הוא עד, ולא שנעשה עד לאחר זמן.