הובאה במשנתנו מחלוקת רבי מאיר וחכמים, האם יש משום איסור דרכי האמורי בסגולות העשויות לרפואה. מביאה הגמרא את דעת האמוראים בנידון זה: אַבַּיֵּי וְרָבָא דְּאָמְרֵי תַּרְוַיְיהוּ – אמרו שניהם כלל זה, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא נעשה מִשּׁוּם רְפוּאָה, אף שהוא לכאורה מעשה שנוהגים בו הגויים ללא טעם, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם איסור דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, והיינו כדברי רבי מאיר במשנתנו.
מקשה הגמרא, משמע מדברי אביי ורבא דהָא – אבל דבר שאֵין בּוֹ מִשּׁוּם רְפוּאָה, יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, וְהָתַנְיָא – והרי שנינו בברייתא לא כך, אִילָן שֶׁמַּשִּׁיר פֵּירוֹתָיו קודם זמן בישולם, סוֹקְרוֹ בְּסִקְרָא – צובעו האדם בצבע אדום, וְטוֹעֲנוֹ [-מניח עליו] בַּאֲבָנִים גְּדוֹלוֹת, ממשיכה הגמרא את קושייתה, בִּשְׁלָמָא – מובן הדבר מדוע טוֹעֲנוֹ בַּאֲבָנִים גְּדוֹלוֹת, שעושה כן כִּי הֵיכִי דְּלִיכְחוּש חֵילֵיהּ – להחליש את כח העץ, שמחמת שהוא חזק ושמן פירותיו אף הן גדולים ושמנים ומרוב גודלן הם נושרים לפני הזמן, והחלשתו היא סיבה מובנת לכך שלא ישיר את פירותיו, ולכן הדבר מותר. אֶלָּא – אבל מה שאמרה הברייתא שסוֹקְרוֹ בְּסִקְרָא, מַאי רְפוּאָה קָא עָבֵיד – איזו רפואה יש בכך, והרי זה מנהג ללא טעם, ואף על פי כן התירה אותו הברייתא, ולא חששה מפני 'דרכי האמורי', הגם שאין בזה משום רפואה, והיינו שלא כדברי אביי ורבא האוסרים זאת. מתרצת הגמרא, אף בצביעתו באדום יש טעם, כִּי הֵיכִי דְּלֶיחְזוּהּ אִינְשֵׁי – כדי שיבחינו בכך האנשים, ויבינו שיש בו מום זה, וְלִיבְעוּ עֲלֵיהּ רַחֲמִים – ויבקשו רחמים שיתרפא העץ. ומסייעת לכך הגמרא, כִּדְתַנְיָא – וכמו ששנינו בברייתא, נאמר בפרשת מצורע (ויקרא יג מה) 'וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא', כלומר שצריך המצורע להכריז על עצמו בכל מקום שהוא טמא, מִכָּאן למדו חכמים שֶׁצָּרִיךְ האדם לְהוֹדִיעַ [צַעֲרוֹ] לָרַבִּים, וְעל ידי זה רַבִּים יְבַקְּשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים.
מביאה הגמרא מימרא נוספת בענין זה: אָמַר רָבִינָא, כְּמַאן תָּלֵינָן הָאִידָּנָא כּוּבְסָא בְּדִקְלָא – כדעת מי אנו נוהגים, שאנו נוהגים עתה לתלות שתיל קטן על גבי דקל המשיר את פירותיו, כְּמַאן כִּי הַאי תַּנָּא – הרי זה כדעת התנא שבברייתא האומר לצבוע באדום את העץ כדי שיבקשו עליו רחמים, ואף כאן מותר לתלות שתיל זה כדי שיבינו העוברים ושבים שהוא משיר את פירותיו דוגמת שתיל זה שהוא יבש ואין בו פירות, ויבקשו עליו רחמים. מבאר הרי"ף, מַאי – מהו פירוש לשון 'כּוּבְסָא', כְּמוֹ נֵצֶר, כלומר שתיל קטן הצומח משרשי הדקל, כְּדִכְתִיב (ישעיה יא א) 'וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה'.
סְלִיקוּ לְהוּ בַּמֶּה אִשָּׁה
