מסכת שבת, פרק יא, משנה ג
משנה ג: הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בַּכֹּתֶל לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר לְמַטָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ הַזּוֹרֵק בָּאָרֶץ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב זָרַק לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב:
משנה ג: כשם שהמוציא מרשות לרשות חייב, כך המעביר חפץ ארבע אמות ברשות הרבים, חייב. משנתנו מביאה את הדינים באופנים שונים של טלטול זה: הַזּוֹרֵק חפץ אַרְבַּע אַמּוֹת ברשות הרבים, ונח בַּכֹּתֶל, כגון שהיתה זו דבילה שמנה, ונדבקה בקיר, אם היה זה לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, הרי דינו כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר, ופטור, כיון שגובה רשות הרבים הוא רק עד עשרה טפחים, ולמעלה מכך הרי זה 'מקום פטור', ואין חייבים על הטלטול שם. אך אם נחה הדבילה בכותל לְמַטָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, הרי הוא כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ, וחייב. הַזּוֹרֵק בָּאָרֶץ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב.
זָרַק לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, ונח שם, וְאחר כך נִתְגַּלְגֵּל החפץ חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, פָּטוּר, שהרי לא התכוון לכך שימשיך החפץ להתגלגל למרחק זה. זרק חפץ חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, ונח שם, ואחר כך חזר וְנִתְגַּלְגֵּל החפץ לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב, שהרי מיד כשנח מחוץ לארבע אמות התקיימה מחשבתו ונגמרה העבירה, והתחייב.
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
