יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת שקלים, פרק ז, משנה ג

משנה ג: בָּשָׂר שֶׁנִּמְצָא בָּעֲזָרָה, אֵבָרִים, עוֹלוֹת. וַחֲתִיכוֹת, חַטָאוֹת. בִּירוּשָׁלַיִם, זִבְחֵי שְׁלָמִים. זֶה וָזֶה תְּעֻבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. נִמְצָא בַּגְּבוּלִין, אֵבָרִים, נְבֵלוֹת. חֲתִיכוֹת, מֻתָּרוֹת. וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל שֶׁהַבָּשָׂר מְרֻבֶּה, אַף אֵבָרִים מֻתָּרִין:
לאחר שהתבאר דין מעות הנמצאים במקומות שונים, מבארת עתה את דין הבשר שנמצא במקומות שונים, האם דנים אותו כבשר קדשים או כבשר חולין:

בָּשָׂר שֶׁנִּמְצָא בָּעֲזָרָה, אם הם אֵבָרִים שלמים, הרי הם בחזקת עוֹלוֹת, כיון שכך היא צורת החיתוך של קרבנות עולה. וַחֲתִיכוֹת – אם היה הבשר חתוך לחתיכות קטנות, הרי הם בחזקת חַטָאוֹת או אשמות, לפי שאין אוכלים בעזרה אלא בשר חטאת ואשם, ואכילת שניהם שוה.

אם נמצא בשר בִּירוּשָׁלַיִם, הרי הוא בחזקת זִבְחֵי שְׁלָמִים, שנאכלים בכל ירושלים.

זֶה וָזֶה – בין בשר שנמצא במקדש ובין בשר שנמצא בירושלים, תְּעֻבַּר צוּרָתוֹ – ימתינו עד שיעבור זמן אכילתם, וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, כיון שהסיחו דעת משמירתו, וגזרו חכמים להחשיבו כאילו נטמא, ומכל מקום אין שורפים אותו מיד, אלא רק לאחר שעבר זמן אכילתו.

בשר שנִמְצָא בַּגְּבוּלִין – בשאר ערי ישראל, אֵבָרִים, הרי הם בחזקת נְבֵלוֹת, שכן דרך לחותכם ולהשליכם לכלבים, ואם נמצאו חֲתִיכוֹת קטנות, והיתה זו עיר שכולם ישראלים, ואין שם אפילו גוי אחד, מֻתָּרוֹת. וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל, שֶׁהַבָּשָׂר מְרֻבֶּה, אַף אֵבָרִים מֻתָּרִין, כיון שיש שאינם מקפידים לחותכו לחתיכות קטנות, אלא מבשלים איברים שלמים.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)