מסכת תענית, פרק ג, שיעור 21

משנה

מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים מִירוּשָׁלַיִם לְעָרֵיהֶם בארץ ישראל, וְגָזְרוּ תַעֲנִית במקומם עַל כך שֶׁנִּרְאָה כִמְלֹא פִי תַנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְּׁקְלוֹן, כלומר שנתקלקלה בשדפון כמות תבואה שאפשר לעשות ממנה פת כשיעור הממלא את פי התנור, ואף שהיה זה באשקלון שהיא בארץ פלישתים, גזרו תענית בארץ ישראל, כיון שזו מכה מהלכת. וְעוֹד גָּזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אף שזהו בחוץ לארץ, כיון שזו מכה מהלכת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא על שֶׁאָכְלוּ הזאבים את התינוקות גזרו כן, אֶלָּא על שֶׁנִּרְאוּ בעיר זאבים, ודבר זה כבר נחשב סכנה שיש להתריע עליה מיד.

אף שאסור לאדם להתפלל על צרכי עצמו בשבת, יש דברים שמותר להתפלל עליהם בשבת: וְעַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין אפילו בַּשַּׁבָּת, והיינו שמתפללים תפילת 'עננו' על צרות אלו (אך אין תוקעים בשבת), עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גְּיָסוֹת חיילי גויים, להלחם בהם, אוֹ נָהָר שעולה על גדותיו ועשוי להציף את העיר, וְעַל סְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם, ועשויה להישבר ולטבוע. רַבִּי יוֹסֵי חולק ואוֹמֵר, לְעֶזְרָה – מתריעים בשבת לקרוא לאנשים לעזור ולהציל את המסוכנים, אֲבָל לֹא לִצְעָקָה – אין צועקים ומתפללים עליהם, כיון שאין אנו בטוחים שיועילו תפילותינו, כדי שנתיר זאת בשבת. שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר, מתריעים בשבת אַף עַל הַדֶּבֶר, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים להתיר זאת בשבת.

גמרא

תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גְּיָסוֹת – חיילי גויים הבאים לכבוש את העיר, אוֹ שהקיפה נָהָר, שעלה על גדותיו ובא להציף את העיר, וּסְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת ועומדת לטבוע בַּיָּם, וְיָחִיד הַנִּרְדָּף מִפְּנֵי גּוֹיִים, וְכן יחיד הנרדף מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, שנכנסה בו רוח רעה ומתוך כך הוא רץ ממקום למקום, ועשוי להטביע את עצמו בים או ליפול ממקום גבוה, וְכן יחיד הנרדף מִפְּנֵי לִסְטִים, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד בְּשַׁבָּת, כיון שאין פנאי להמתין עד לאחר השבת. וְעַל כֻּלָּן – על כל הצרות, (יָחִיד רַשַּׁאי) לְסַגֵּף עַצְמָן בְּתַעֲנִית. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין הַיָּחִיד רַשַּׁאי לְסַגֵּף אֶת עַצְמוֹ בְּתַעֲנִית, שֶׁמָּא מחמת סיגופיו לא יוכל לעבוד, ויִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, וְכיון שהוא גרם זאת לעצמו אֵין הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין עָלָיו.

משנה

עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבוֹא עַל הַצִּבּוּר (-נקטה המשנה לשון טובה, וכוונתה אם באה צרה על הציבור), מַתְרִיעִין עָלֶיהָ – מתענים, ומתפללים ותוקעים בשופרות, חוּץ מֵרוֹב גְּשָׁמִים, שאף אם יורדים גשמים רבים, יותר מהצורך, ומפריעים לבני האדם, אין מתפללים שיפסיקו, לפי שאין מתפללים על ריבוי טובה. מַעֲשֶׂה שֶׁלא ירדו גשמים בארץ ישראל, ואָמְרוּ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל, הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַנּוּרֵי פְסָחִים, שהיו עשויים מטיט, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמָּקּוּ – שלא יתקלקלו מהגשמים העתידים לרדת, לפי שהיה בטוח שיירדו גשמים. הִתְפַּלֵּל, וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. עָג עוּגָה – שרטט על הקרקע צורת עיגול מסביבו, וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְנֵיהֶם עָלַי, שאתפלל עליהם, לפי שֶׁאֲנִי כְבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ, נִשְׁבָּע אֲנִי בְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ. לאחר שהתפלל כך, הִתְחִילוּ הַגְּשָׁמִים מְנַטְּפִין – ירדו מעט טיפות גשם. אָמַר חוני לפני הקדוש ברוך הוא, אָמַר חוני לקדוש ברוך הוא, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי (-ביקשתי), אֶלָּא התפללתי על גִּשְׁמֵי בוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת – גשמים רבים, שימלאו את הבורות. יָרְדוּ הגשמים בְּזַעַף. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה. יָרְדוּ הגשמים כְתִקְּנָן, ולא פסקו מלירד עַד שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שהוא גבוה מכל ירושלים, מֵרֹב הַגְּשָׁמִים. אָמְרוּ לוֹ לחוני, כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַלְתָּ עֲלֵיהֶן שֶׁיֵּרְדוּ, כָּךְ הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶן שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן – שיפסיקו לרדת. אָמַר לָהֶן, צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵית אם התכסתה במים 'אֶבֶן הַטּוֹעֵן' – אבן גבוהה מאד שהיתה שם, שהיו עומדים עליה ומכריזים על אבדות ומציאות, ולא יתכן שתתכסה אותה אבן אלא אם כן ירד מבול לעולם, והתכוין לרמוז להם שאין מתפללים על רוב טובה. (ובגמרא מובא שאף על פי כן הקריב חוני פר הודאה, ואמר לה' 'רבונו של עולם, עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות. כעסת עליהם, אינן יכולין לעמוד. השפעת עליהם טובה, אינן יכולין לעמוד, יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם'. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים, וזרחה החמה, ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות). לאחר מעשה זה שָׁלַח לֵיהּ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח לחוני המעגל, אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי, על שהתפללת בלשון תקיפה ואמרת 'לא כך שאלתי', אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְךְ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא (-מתפנק) לִפְנֵי הַמָּקום כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר 'יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ' (משלי כג כד).