פרשת אמור
"ולא תחללו את שם קדשי" (ויקרא כב לב)
מצוות לא תעשה, שנמנענו מחילול השם יתברך, והוא הפך קידוש השם שנצטוינו בו, שנאמר 'ולא תחללו את שם קדשי'. ויש בעוון זה כמה חילוקים: א. כל מי שיבקשו ממנו לעבור על מצוה מן המצוות בשעת השמד, כדי להעבירו על דתו, בין מצוות קלות בין חמורות. או מי שיבקש ממנו לעבור על עבודה זרה גלוי עריות או שפיכות דמים ואפילו שלא בשעת השמד, חייב למסור נפשו, ויהרג ואל יעבור. ואם עבר ולא נהרג, חלל את השם ברבים, וחטאו עצום מאד. ב. אם יעשה האדם עבירה שאין בה תאוה והנאה, אלא יכוין להכעיס, הרי זה מחלל שם שמים. ג. איש מפורסם במעשים טובים וגמילות חסדים, שיעשה מעשה שנראה לרבים שהוא עברה, והוא מעשה שאינו ראוי לאדם חסיד כמותו שיעשנו, אף על פי שהוא מעשה המותר מצד עצמו, הרי זה חילל השם.
