יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מצוות כב-כג) מצוות פדיון פטר חמור, ומצוות עריפתו

פרשת בא

"ופטר חמור תפדה בשה" (שמות יג יג)

מצוות עשה לפדות ולד חמור זכר שנולד ראשון, שנאמר 'ופטר חמור תפדה בשה'. ואופן קיום המצוה, שלוקח הישראל – שנולד לו החמור – שה אחד, ונותנו לכהן בפדיון בכור החמור שהוא לה', מהטעם שכתבנו למעלה [במצוות קידוש בכורות], והקדוש ברוך הוא נתנו לכהן, ולפיכך פודהו הישראל ממנו, כי ה' יתברך רצה שיהיה לו פדיון בשה. ואם אין לו שה, פודהו בדמי שה. וזמן הפדיון, עד שלשים יום, והשה אינו קדוש, אלא חולין הוא ביד כהן, והחמור נשאר ביד הישראל.

משרשי מצוה זו, שיזכרו היהודים לעולם הנס שעשה להם הא-ל ביציאת מצרים, שהרג כל בכוריהם, כמו שכתוב.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ונשים ישראלים, ולא בכהנים ולויים. והעובר על זה ביטל מצוות עשה.

"ואם לא תפדה וערפתו" (שמות יג יג)

מצוות עשה לערוף פטר חמור, אם לא רצה בעליו לפדותו, שנאמר 'ואם לא תפדה וערפתו', ענינה, שהורג ולד החמור אם לא רצה לפדותו, וגזר ה' שלא יהנה בו בעליו, מכיון שלא פדהו, ואפילו הנבילה אסורה לו בהנאה.

משרשי מצוה זו מה שכתוב במצוות פדיון פטר חמור. ונוהגת במי שנוהגת בו מצוות פדיון פטר חמור.

 

"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם". (מכות כג:)