ספר המדע: הלכות תלמוד תורה, פרק ה, ט-יא
ט) ראה התלמיד את רבו עובר על דברי תורה, לא יוכיחנו בפירוש, אלא אומר לו, 'לימדתנו רבינו כך וכך'. וכל זמן שמזכיר שמועה בפניו, אומר לו 'כך לימדתנו רבינו'. ואל יאמר דבר שלא שמע מרבו, עד שיזכיר את שם אומרו. וכשימות רבו, קורע כל בגדיו, עד שהוא מגלה את לבו, ואינו מאחה את הבגד לעולם, כפי שקורעים על אב ואם. במה דברים אמורים, ברבו מובהק שלמד ממנו רוב חכמתו, אבל אם לא למד ממנו רוב חכמתו, הרי זה 'תלמיד חבר', ואינו חייב בכבודו בכל אלו הדברים, אבל עומד מלפניו, וקורע עליו כשם שהוא קורע על כל המתים שהוא מתאבל עליהם, משאר קרובים. אפילו לא למד ממנו אלא דבר אחד, בין קטן בין גדול, הרי זה עומד מלפניו וקורע עליו:
י) וכל תלמיד חכם שדעותיו מכוונות [-מיושרות], אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, אף על פי שלא למד ממנו כלום:
יא) הרב המובהק, שרצה למחול על כבודו בכל הדברים האלו שהתלמיד חייב בכבודו, או באחד מהן, לכל תלמידיו או לאחד מהן, שלא יצטרכו לנהוג בו כבוד זה, הרשות בידו. ואף על פי שמחל הרב על כבודו, חייב התלמיד להדרו [-לכבדו מעט, כגון שמחל לו שלא יקום בפניו, יניע את גופו מעט כאילו הוא רוצה לקום], ואפילו בשעה שמחל:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
