יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר המדע: הלכות תשובה, פרק ב, ט-י

ט) אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום, כגון מי שאכל דבר אסור, או בעל בעילה אסורה, וכיוצא בהן. אבל עבירות שבין אדם לחבירו, כגון החובל את חבירו, או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן, אינו נמחל לו לעולם, עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו, וירצהו. אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו, ולשאול ממנו שימחול לו. אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים, צריך לפייסו ולפגע [-להפציר] בו עד שימחול לו. ואם לא רצה חבירו למחול לו, מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו [-מחבריו], ופוגעין בו ומבקשין ממנו שימחל לו. לא נתרצה להן, מביא לו שורה שניה של שלשה בני אדם, וכן שורה שלישית, ואם אחרי כל זה לא רצה למחול לו, מניחו והולך לו, וזה שלא מחל הוא החוטא. ואם היה רבו, הולך ובא לפניו לבקשו שימחל לו, אפילו אלף פעמים, עד שימחול לו.
י) אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה. ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור. וזהו דרכם של זרע ישראל, ולבם הנכון. אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן, אלא עליהם נאמר 'ועברתן שמרה נצח', וכן הוא אומר על הגבעונים, לפי שלא מחלו ולא נתפייסו, 'והגבעונים לא מבני ישראל המה'.

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)