יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר זרעים: הלכות שמיטה ויובל, פרק ד, יח

יח) הדלועין [והוא הדין לשאר ירקות] שקיימן לזרע, אם הוקשו לפני ראש השנה, ונפסלו מלאכול אדם, מותר לקיימן בשביעית, כיון שהן נחשבים מפירות ששית. ואם לאו, ובראש השנה של שביעית היו עדיין ראויים לאכילת אדם, אסורין, כספיחי שביעית. וכן הירקות כולן שהוקשו לפני ראש השנה, מותר לקיימן בשביעית. ואם היו רכים, אסור לקיימן, משום ספיחים. אף על פי שצריך לעקור את ספיחי השביעית, כדי שלא יכשלו באכילתם וכדי שלא יחשדו באדם שדעתו לאוכלם, מכל מקום אין מחייבין אותו לשרש [-לעקור מהשורש] את הלוף, אלא מניחו בארץ כמות שהוא, אם צמח למוצאי שביעית הרי זה מותר, כיון שידוע שהדרך היא להשאירו משנה לשנה, ויבינו הרואים שהוא משאיר אותו  למוצאי שביעית, וכן אין מחייבין אותו לשרש את הקנדס, שהוא דומה ללוף ודינו כמותו, אלא גוזז בעלין – חותך את העלים הטריים שצמחו בשביעית, ומשאיר את השורש בארץ, ואם צמח למוצאי שביעית, מותר:

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)