יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר זרעים: הלכות שמיטה ויובל, פרק ד, יט-כ

יט) לוף של ערב שביעית, וכן בצלים של ערב שביעית הקיצונים – הגדלים בקיץ, ומחמת כן הם יבשים מאד ונגמר בישולם, ופואה – מין ירק שמשתמשים בו לצביעה, שנגמרו לפני שביעית, מותר לעקרן בשביעית אפילו בקרדומות של מתכת, כלומר, ללא שינוי מהדרך הרגילה, ואין בזה משום עבודת הארץ:
כ) הבצלים של שישית, שירדו עליהם גשמים בשביעית, וצמחו, כל זמן שהעלין שלהן – הקליפות החיצוניות שלהם ירוקין, הרי אלו מותרין, כיון שזו ראיה שלא צמחו מחמת יניקת הקרקע, אלא מחמת הבצל עצמו, ואם השחירו – נעשו העלים החיצוניים אדומים מעט, כדרך הבצל כשהוא מבשיל היטב, הרי הן כנטועין בארץ, ואותן העלין שצמחו בשביעית אסורין משום ספיחין. ובין כך ובין כך – בין כשהעלים ירוקים ובין כשהם אדומים, הבצלים עצמן שגדלו בשישית, בהיתרן עומדין [ויש אומרים שאסור לאוכלם, כיון שמעורב בהם החלק שגדל בשביעית, ומכל מקום אם מוכרם אין נתפסים הדמים בקדושת שביעית אלא כנגד החלק שצמח בשביעית]:

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)