יט) לוף של ערב שביעית, וכן בצלים של ערב שביעית הקיצונים – הגדלים בקיץ, ומחמת כן הם יבשים מאד ונגמר בישולם, ופואה – מין ירק שמשתמשים בו לצביעה, שנגמרו לפני שביעית, מותר לעקרן בשביעית אפילו בקרדומות של מתכת, כלומר, ללא שינוי מהדרך הרגילה, ואין בזה משום עבודת הארץ:
כ) הבצלים של שישית, שירדו עליהם גשמים בשביעית, וצמחו, כל זמן שהעלין שלהן – הקליפות החיצוניות שלהם ירוקין, הרי אלו מותרין, כיון שזו ראיה שלא צמחו מחמת יניקת הקרקע, אלא מחמת הבצל עצמו, ואם השחירו – נעשו העלים החיצוניים אדומים מעט, כדרך הבצל כשהוא מבשיל היטב, הרי הן כנטועין בארץ, ואותן העלין שצמחו בשביעית אסורין משום ספיחין. ובין כך ובין כך – בין כשהעלים ירוקים ובין כשהם אדומים, הבצלים עצמן שגדלו בשישית, בהיתרן עומדין [ויש אומרים שאסור לאוכלם, כיון שמעורב בהם החלק שגדל בשביעית, ומכל מקום אם מוכרם אין נתפסים הדמים בקדושת שביעית אלא כנגד החלק שצמח בשביעית]:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!