יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר זרעים: הלכות שמיטה ויובל, פרק ד, כא-כב

כא) בצל שעקרו בשביעית, ונטעו שוב בשמינית, ורבו גידוליו על עיקרו – החלק שגדל בשמינית מרובה יותר מהחלק שהיה בשביעית, העלו גידוליו את עיקרו, והותר הכל, הואיל ושביעית אסורה על ידי קרקע, כך נטילתה – ביטול איסורה על ידי קרקע:
כב) הפירות שיוציא האילן בשביעית, לא יאספם כדרך שאוסף בכל שנה, שנאמר 'ואת ענבי נזירך לא תבצור'. ואם בצר לעבודת האילן, להשביחו, או שבצר כדרך הבוצרים, לוקה:

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)