פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת מגילה, פרק שלישי (ג)
(פסקי ההלכות על פי שיטת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ולענין הלכה למעשה יש לשאול מורה הוראה)
סא. בימי החנוכה קוראים בתורה את פרשת קרבנות הנשיאים שהובאו לחנוכת המזבח, כיון שבימי החנוכה חנכו מחדש את בית המקדש וכליו.
סב. בפורים קוראים פרשת 'ויבא עמלק', כיון שהמן היה מזרע עמלק.
סג. בראשי חודשים קוראים 'ובראשי חודשיכם'. ואם חל ראש חדש בשבת מפטירים ב'והיה מידי חודש בחודשו' שבישעיה. ואם חל ראש חדש ביום ראשון, מפטירין בשבת שלפניו בפרשת 'מחר חודש'.
סד. במעמדות קוראים במעשה בראשית.
סה. בתעניות קוראים את הברכות והקללות שבפרשת בחוקותי, ואין מפסיקים באמצע הקללות אלא אדם אחד עולה לקריאת כל הפרשה [או כדי שלא ייראה כמואס בתוכחה, או כיון שאין מברכים על הקללות]. והעולה לפרשה זו פותח בפסוק שלפני הקללות ומסיים בפסוק שלאחריהן.
סו. אמנם בפרשת הקללות שבספר דברים לא נאמר דין זה, ומותר להפסיק באמצען.
סז. תקנת עזרא היא שיקראו את פרשת הקללות שבספר ויקרא לפני חג השבועות, ואת פרשת הקללות שבפרשת כי תבוא בספר דברים לפני ראש השנה, כדי שתכלה שנה וקללותיה.
סח. בשני, בחמישי ובמנחה בשבת, קוראים כסדר פרשת השבוע, ואין קריאה זו עולה מן החשבון, אלא בשבת בשחרית קוראים את כל הפרשה מתחילתה.
סט. בחנוכה קוראים את פרשת הנשיאים שהביאו קרבנות לחנוכת המזבח. ובשבת של חנוכה מפטירין בפרשת 'נרות' שבזכריה. ואם יש שתי שבתות, מפטירים בשניה ב'נרות' של שלמה.
ע. ראש חדש אב שחל בשבת, מפטירים ב'חזון ישעיה', שם נאמר 'חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי'.
עא. בתשעה באב קוראים 'כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ', ומפטירים ב'אָסֹף אֲסִיפֵם נאם ה".
עב. העולה לתורה פותח את הספר, רואה היכן עליו לקרוא, ומברך ברכות התורה וקורא, ואינו צריך לגוללו בעת הברכה, ואין חוששים שיטעו אנשים לחשוב שנוסח הברכות כתוב בספר התורה.
עג. אם השתתק הקורא בתורה ואינו יכול להמשיך ולקרוא, ועולה אחר תחתיו, הרי השני מברך ומתחיל ממקום שהתחיל הראשון [ולא ממקום שפסק בו].
עד. הלוחות והבימות שמניחים עליהם את ספר התורה בדרך עראי, אין בהם קדושה של תשמישי ספר תורה, אלא הרי הם כשאר חפצי בית הכנסת.
עה. הגולל ספר תורה יגללנו באופן שהתפר של היריעות יהיה בין העמודים שהיריעות גלולות עליהם, שאם יקרע הספר, יקרע התפר ולא היריעה עצמה.
עו. גלילת הספר נעשית באופן שהכתב כלפי הגולל, וכאשר המחזיק בספר מהדק את הגלילה יהא הכתב מולו, שזו דרך כבוד.
עז. עשרה בני אדם שקראו בתורה, הגדול שבהם גולל את הספר, לפי שהגולל נוטל שכר כנגד כולם.
עח. האוחז את יריעות ספר התורה בידיו ממש, ללא הפסק בגד, אף אם היה עסוק במצות גלילה של הספר וכדומה, אינו מקבל שכר על אותה מצוה.
עט. כשכורכים את ספר התורה במטפחת, יש לסובב את המטפחת סביב הספר, ולא להיפך.
פ. משה רבינו תיקן לישראל שיהיו שואלים ודורשים בעניני כל חג וחג בזמנו.
֍ ֍ ֍
פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת מגילה, פרק רביעי (א)
֍ ֍ ֍
א. קריאת המגילה יכולה להעשות בין בעמידה ובין בישיבה.
ב. גם אם קראו את המגילה שני בני אדם יחד, יצאו השומעים ידי חובה, כיון שמתוך חביבות הקריאה נותנים השומעים דעתם על כך ושומעים היטב.
ג. בכל מקום מברכים לפני הקריאה שלש ברכות, על מקרא מגילה, שעשה ניסים לאבותינו, ושהחיינו.
ד. במקום שנהגו לברך גם אחרי הקריאה, מברכים. ונוסח הברכה הוא 'הרב את ריבנו' וכו', וחתימת הברכה היא 'הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, האל המושיע'.
ה. בשני, בחמישי ובמנחה של שבת, קוראים שלשה עולים, כנגד כהנים לויים וישראלים, אין פוחתים ואין מוסיפים עליהם, ואין מפטירים בנביא.
ו. הקורא בתורה בציבור צריך לעמוד.
ז. רב המלמד תורה לתלמידיו, ישב בשוה אליהם, ולא שישב על המיטה והם יושבים על הקרקע.
ח. בקריאת התורה בציבור לא יקראו ולא יתרגמו שנים יחד, כיון שקשה לשמוע שני קולות יחד. אבל בקריאת הנביא, שאין בזה עניני מצוות, לא יקראו שנים יחד, אבל מותר לתרגם שנים יחד.
ט. בקריאת התורה בשני וחמישי ומנחה של שבת אין פוחתים מעשרה פסוקים, שנים קוראים שלשה שלשה, ואחד קורא ארבעה, ואותו שקורא ארבעה יכול להיות בתחילה, באמצע או בסוף. ופסוק 'וידבר ה' אל משה לאמר' נחשב במנין הפסוקים. אמנם פרשת עמלק נקראת בציבור הגם שיש בה תשעה פסוקים בלבד [כיון ששם מסתיים הענין, או כיון שזהו ענין הקריאה של אותו יום].
י. כשקוראים בתורה פרשת האזינו, מסיים כל אחד מהעולים בדברי תוכחה, בסדר הזה: א. 'האזינו' עד 'זכור ימות עולם'. ב. עד 'ירכיבהו'. ג. עד 'וירא ה' וינאץ'. ד. עד 'לו חכמו'. ה. עד 'כי אשא'. ו. עד סוף השירה. ז. עד סוף הפרשה. וסימן הקריאות הוא 'הזי"ו ל"ך'.
יא. שמונת הפסוקים האחרונים שבתורה, המספרים על פטירת משה רבינו, אדם אחד עולה לתורה וקורא את כולם, ואין מחלקים אותם.
יב. כל אחד מהעולים לתורה מברך לפני הקריאה ולאחריה.
יג. בראש חדש ובחול המועד קוראים ארבעה בתורה, אין פוחתים מהם ולא מוסיפים עליהם, ואין מפטירים בנביא.
יד. ביום טוב קוראים חמשה עולים. ביום הכפורים קוראים ששה עולים. ובשבת שבעה עולים. אין פוחתים מהם, אבל מותר להוסיף עליהם. ובימים אלו מפטירים בנביא אחרי קריאת התורה.
טו. בקריאת ראש חדש, הראשון קורא שלשה פסוקים מפרשת התמיד, השני חוזר וקורא את הפסוק השלישי שקרא הראשון ומוסיף עליו שני פסוקים. השלישי קורא שלשה פסוקים נוספים שבפרשת התמיד. והרביעי קורא את פרשת קרבנות השבת וקרבנות ראש חדש.
טז. בתשעה באב ובתענית ציבור, קוראים שלשה עולים.
(ספר יוחסין)
