יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

פרק שביעי, ז-ח

הלכות תשובה  /  פרק שביעי

ז) כמה מעולה מעלת התשובה, אמש היה זה מובדל מה' אלקי ישראל, שנאמר 'עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם', היה צועק לה' ואינו נענה, שנאמר 'כי תרבו תפלה אינני שומע' וגו', ועושה מצות וטורפין אותן בפניו, שנאמר 'מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי' 'מי גם בכם ויסגר דלתים ולא תאירו מזבחי חינם, אין לי חפץ בכם' וגו'. והיום, אחרי שעשה תשובה, הוא מודבק בשכינה, שנאמר 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם', צועק ונענה מיד, שנאמר 'והיה טרם יקראו ואני אענה', ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה, שנאמר 'כי כבר רצה האלקים את מעשיך', ולא עוד אלא שמתאוים להם – למצוותיו, שנאמר 'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות'.
ח) בעלי תשובה, דרכן להיות שפלים וענוים ביותר, אם חרפו אותן הכסילים במעשיהם הראשונים, ואמרו להן 'אמש היית עושה כך וכך' ו'אמש היית אומר כך וכך', אל ירגישו להן, אלא שומעין ושמחים, ויודעין שזו זכות להם, שכל זמן שהם בושים ממעשיהם שעברו, ונכלמים מהן, זכותם מרובה ומעלתם מתגדלת. וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה 'זכור מעשיך הראשונים', או להזכירן לפניו כדי לביישו, או להזכיר דברים וענינים הדומין להם, כדי להזכירו מה עשה, הכל אסור. ומוזהר עליו בכלל הוניית דברים שהזהירה תורה עליה, שנאמר 'ולא תונו איש את עמיתו'.

 

"שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ" (ירמיהו ג כב)