שיעור 16, ספר עזרא, פרק ד, יז-כ

יז פִּתְגָמָ֞א שְׁלַ֣ח מַלְכָּ֗א עַל־רְח֤וּם בְּעֵל־טְעֵם֙ וְשִׁמְשַׁ֣י סָֽפְרָ֔א וּשְׁאָר֙ כְּנָוָ֣תְה֔וֹן דִּ֥י יָֽתְבִ֖ין בְּשָֽׁמְרָ֑יִן וּשְׁאָ֧ר עֲבַֽר־נַהֲרָ֛ה שְׁלָ֖ם וּכְעֶֽת׃ יח נִשְׁתְּוָנָ֕א דִּ֥י שְׁלַחְתּ֖וּן עֲלֶ֑ינָא מְפָרַ֥שׁ קֱרִ֖י קָֽדָמָֽי׃ יט וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ וּבַקַּ֣רוּ וְהַשְׁכַּ֔חוּ דִּ֚י קִרְיְתָ֣א דָ֔ךְ מִן־יוֹמָת֙ עָֽלְמָ֔א עַל־מַלְכִ֖ין מִֽתְנַשְּׂאָ֑ה וּמְרַ֥ד וְאֶשְׁתַּדּ֖וּר מִתְעֲבֶד־בַּֽהּ׃ כ וּמַלְכִ֣ין תַּקִּיפִ֗ין הֲווֹ֙ עַל־יְר֣וּשְׁלֶ֔ם וְשַׁ֨לִּיטִ֔ין בְּכֹ֖ל עֲבַ֣ר נַֽהֲרָ֑ה וּמִדָּ֥ה בְל֛וֹ וַֽהֲלָ֖ךְ מִתְיְהֵ֥ב לְהֽוֹן׃

֍           ֍            ֍

(יז) כיון שהמלך לא העלה בדעתו שכל העמים והשרים כותבי המכתב משקרים בדבריהם, לא חקר אחר הדבר אלא האמין להם שאכן היהודים בונים את חומות העיר ירושלים, ובירר רק האם נכון הדבר שדרך עיר זו למרוד במלכויות, וכך השיב להם המלך. פִּתְגָמָא שְׁלַח מַלְכָּא – כך הוא נוסח הדברים ששלח המלך, עַל [-תשובה לדבריהם של] רְחוּם בְּעֵל טְעֵם, וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא, וּשְׁאָר כְּנָוָתְהוֹן [-חבריהם] דִּי יָתְבִין בְּשָׁמְרָיִן – היושבים בשומרון, וּשְׁאָר עֲבַר נַהֲרָה – ושאר יושבי עבר הנהר, שְׁלָם [-והשלם את השאר, כלומר, במקום למנות את כל שמותיהם אומר רק את הראשונים שבהם, ומוסיף תיבת 'שלם', שהיא כמו 'וכולי'], עד האחרונים המנויים במכתב, שהם וּכְעֶת – יושבי כענת.

(יח) נִשְׁתְּוָנָא – ההעתקה, השוה למכתב דִּי שְׁלַחְתּוּן עֲלֶינָא – ששלחתם אלי, מְפָרַשׁ קֱרִי קָדָמָי – נקרא לפני בפירוש.

(יט) וּמִנִּי שִׂים טְעֵם – וממני יצאה הפקודה, וּבַקַּרוּ וְהַשְׁכַּחוּ – ובדקו ומצאו, דִּי קִרְיְתָא דָךְ – שהעיר הזו, ירושלים, מִן יוֹמָת עָלְמָא עַל מַלְכִין מִתְנַשְּׂאָה – התנשאה מימי עולם על המלכויות, וּמְרַד וְאֶשְׁתַּדּוּר מִתְעֲבֶד בַּהּ – ונעשו בה מרידות, והשתדלות להמריד אחרים.

(כ) וּמַלְכִין תַּקִּיפִין הֲווֹ עַל יְרוּשְׁלֶם – ומלכים חזקים היו מעולם על ירושלים, וְשַׁלִּיטִין בְּכֹל עֲבַר נַהֲרָה – והיו שולטים בכל עבר הנהר, וּמִדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ מִתְיְהֵב לְהוֹן – והיו ניתנים להם מיסים ששמם מדה בלו והלך, וזהו חיזוק לטענת הכותבים, שאם תבנה העיר יפסיקו יושבי עבר הנהר לתת לו מיסים.