(יז) וַיְקֹנֵ֣ן דָּוִ֔ד אֶת־הַקִּינָ֖ה הַזֹּ֑את עַל־שָׁא֖וּל וְעַל־יְהֽוֹנָתָ֥ן בְּנֽוֹ׃ (יח) וַיֹּ֕אמֶר לְלַמֵּ֥ד בְּנֵֽי־יְהוּדָ֖ה קָ֑שֶׁת הִנֵּ֥ה כְתוּבָ֖ה עַל־סֵ֥פֶר הַיָּשָֽׁר׃ (יט) הַצְּבִי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַל־בָּֽמוֹתֶ֖יךָ חָלָ֑ל אֵ֖יךְ נָֽפְל֥וּ גִבּוֹרִֽים׃ (כ) אַל־תַּגִּ֣ידֽוּ בְגַ֔ת אַֽל־תְּבַשְּׂר֖וּ בְּחוּצֹ֣ת אַשְׁקְל֑וֹן פֶּן־תִּשְׂמַ֨חְנָה֙ בְּנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים פֶּֽן־תַּעֲלֹ֖זְנָה בְּנ֥וֹת הָֽעֲרֵלִֽים׃ (כא) הָרֵ֣י בַגִּלְבֹּ֗עַ אַל־טַ֧ל וְאַל־מָטָ֛ר עֲלֵיכֶ֖ם וּשְׂדֵ֣י תְרוּמֹ֑ת כִּ֣י שָׁ֤ם נִגְעַל֙ מָגֵ֣ן גִּבּוֹרִ֔ים מָגֵ֣ן שָׁא֔וּל בְּלִ֖י מָשִׁ֥יחַ בַּשָּֽׁמֶן׃
֍ ֍ ֍
כדי שלא יחשבו ישראל שדוד שמח לאידו ומפלתו של שאול, נשא עליו קינה בפרהסיא, שיראו הכל שהוא מצטער ומתאבל על מותו, ואף הקדים את שאול ליהונתן, כדי שלא יחשבו שעיקר קינתו היא על יהונתן, שהיא אוהבו, אלא קונן בעיקר על שאול ואחר כך הזכיר את יהונתן (אלשיך): (יז) וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל שָׁאוּל [ולא אמר 'המלך', כיון שמאסו ה' מלמלוך על ישראל, ואין מקום לקונן על אובדן מלכותו, אלא קונן על שאול עצמו (אלשיך)], וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ.
(יח) וַיֹּאמֶר דוד, לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת – דבר זה, שאנו צריכים ללמד את בנינו למשוך בקשת ולהלחם באויביהם, ואין הקדוש ברוך הוא מפיל את האויבים לפנינו בדרך נס, אין זה פלא כל כך, כי הרי הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר – דבר זה כבר נכתב בתורה, המכונה 'ספר הישר', שנאמר בספר שמות (לד י-יב) "הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית, נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וגו' שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ", הרי הזהירה התורה שהנפלאות שיעשה ה', עד שלא יצטרכו להילחם כלל, הם רק בתנאי שלא יכרתו ישראל ברית עם הגויים, וכיון שעברו ישראל וכרתו ברית עם הגויים, התבטלה ההבטחה של ה' והרי הם זקוקים להלחם בדרך הטבע, וללמוד להשתמש בקשת ובשאר כלי מלחמה, ולכן דבר זה אינו פלא.
(יט) אבל על דבר זה יש להתפלא, הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל – תפארת ישראל, כלומר שאול ויהונתן שהיו תפארת ישראל, עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל – כיצד נהרגו במלחמה בזמן שהם היו על ה'במה', על ההר הגבוה, ואויביהם היו למטה, מהם, והרי אפילו אדם חלש הנמצא למעלה דרכו לנצח את הגיבור הנמצא למטה, ומלבד זאת שהיו למעלה, יש להתפלא אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים – הרי שאול ויהונתן היו גם גיבורים במלחמה, ואם כן בדרך הטבע היו צריכים לנצח את אויביהם. ואם כן נמצא שלא רק שלא סייע להם ה' לנצח את אויביהם, אלא אדרבה, היתה השגחה פרטית מיוחדת לגרום להם ליפול במלחמה.
(כ) ועל דבר זה, שהיתה מפלתם מכח השגחה פרטית של ה', אַל תַּגִּידוּ בְגַת – אל תאמרו זאת בגת, שהיתה עיר המלוכה של פלישתים, ואַל תְּבַשְּׂרוּ זאת בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן, שלא יידעו שאירע הדבר בהשגחת ה', פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים.
(כא) הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם, וּשְׂדֵי תְרוּמֹת – ההרים אשר בגלבוע, והשדות המובחרות הנמצאות ברום המעלה, מעתה יסתלק מכם השפע האלוקי של טל ומטר, כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים – כי שם נמאסה והתבטלה ההגנה שהיתה לכם על ידי זכויותיהם של שאול ויהונתן, ומבאר את כוונתו בלשון 'מגן', מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן – הכוונה ל'מגן' השמיימי של זכויותיו של שאול, ולא ל'מגן' האנושי שמושחים אותו בשמן לדחות את החיצים. כי אם לא הועילו זכויותיו של שאול להגן על עצמו, הרי זה סימן שהסתלק השפע האלוקי מלמעלה.
