שיעור 218, ספר ירמיהו, פרק לח, יט-כג

יט וַיֹּ֛אמֶר הַמֶּ֥לֶךְ צִדְקִיָּ֖הוּ אֶֽל־יִרְמְיָ֑הוּ אֲנִ֧י דֹאֵ֣ג אֶת־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁ֤ר נָֽפְלוּ֙ אֶל־הַכַּשְׂדִּ֔ים פֶּֽן־יִתְּנ֥וּ אֹתִ֛י בְּיָדָ֖ם וְהִתְעַלְּלוּ־בִֽי׃ כ וַיֹּ֥אמֶר יִרְמְיָ֖הוּ לֹ֣א יִתֵּ֑נוּ שְֽׁמַֽע־נָ֣א ׀ בְּק֣וֹל יְהוָ֗ה לַֽאֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ דֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יךָ וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ׃ כא וְאִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לָצֵ֑את זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר הִרְאַ֖נִי יְהוָֽה׃ כב וְהִנֵּ֣ה כָל־הַנָּשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר נִשְׁאֲרוּ֙ בְּבֵ֣ית מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה מֽוּצָא֕וֹת אֶל־שָׂרֵ֖י מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וְהֵ֣נָּה אֹֽמְרֹ֗ת הִסִּית֜וּךָ וְיָֽכְל֤וּ לְךָ֙ אַנְשֵׁ֣י שְׁלֹמֶ֔ךָ הָטְבְּע֥וּ בַבֹּ֛ץ רַגְלֶ֖ךָ נָסֹ֥גוּ אָחֽוֹר׃ כג וְאֶת־כָּל־נָשֶׁ֣יךָ וְאֶת־בָּנֶ֗יךָ מֽוֹצִאִים֙ אֶל־הַכַּשְׂדִּ֔ים וְאַתָּ֖ה לֹֽא־תִמָּלֵ֣ט מִיָּדָ֑ם כִּ֣י בְיַ֤ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ תִּתָּפֵ֔שׂ וְאֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את תִּשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ׃

֍֍ ֍

(יט) לאחר שאמר ירמיהו הנביא לצדקיהו המלך את עצתו, שיצא מרצונו אל הכשדים, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ, כיון שבאותו זמן היו שתי כתות בישראל, האחת שרצתה להשלים עם הכשדים, והאחת שהיתה עם השרים והמלך שרצו להלחם בכשדים, אֲנִי דֹאֵג אֶת (-אני חושש מ)הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נָפְלוּ מרצונם אֶל הַכַּשְׂדִּים, והם שונאים אותי, פֶּן יִתְּנוּ אֹתִי הכשדים בְּיָדָם של אותם יהודים, וְהִתְעַלְּלוּ בִי, ואחיה ביניהם חיי בוז וקלון.

(כ) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ, לֹא יִתֵּנוּ אותך הכשדים ביד אותם יהודים, שְׁמַע נָא בְּקוֹל ה' לַאֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ, וזו הנבואה הבאה שתובא להלן, ומכך תבין שאם תצא אל הכשדים, לא רק שתחיה, אלא וְיִיטַב לְךָ, וּתְחִי נַפְשֶׁךָ.

(כא) וְאִם מָאֵן אַתָּה לָצֵאת, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הִרְאַנִי ה', ומתוכו תבין שאם תצא מרצונך אל הכשדים ייטב לך.

(כב) וְהִנֵּה כָל הַנָּשִׁים המשרתות אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בְּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה מוּצָאוֹת אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל, ויחקרו אותם שרי בבל מה היתה סיבת המרד, וְהֵנָּה מלמדות עליך זכות ואֹמְרֹת, שלא היה המרד מסיבת המלך, אלא הִסִּיתוּךָ וְיָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ, ואחר כך כשרצית להשלים עם הכשדים היית נדמה כאילו הָטְבְּעוּ בַבֹּץ רַגְלֶךָ, שלא יכולת לעשות דבר נגד רצון השרים, נָסֹגוּ אָחוֹר.

(כג) ועל ידי דיבורי הנשים הללו יענישו את בני משפחתך על כך שהסיתוך למרוד במלך בבל, וְאֶת כָּל נָשֶׁיךָ וְאֶת בָּנֶיךָ מוֹצִאִים אֶל הַכַּשְׂדִּים להמיתם, וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם לגמרי, כִּי בְיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּתָּפֵשׂ (והוא סימא את עיניו), וְאֶת הָעִיר הַזֹּאת תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ, כי בכך שאינך משלים עמם מרצונך נחשב הדבר כאילו אתה שורף את העיר.