שיעור 22. ספר יהושע, פרק ח, י-כב

י וַיַּשְׁכֵּ֤ם יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיִּפְקֹ֖ד אֶת־הָעָ֑ם וַיַּ֨עַל ה֜וּא וְזִקְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לִפְנֵ֥י הָעָ֖ם הָעָֽי׃ יא וְכָל־הָעָ֨ם הַמִּלְחָמָ֜ה אֲשֶׁ֣ר אִתּ֗וֹ עָלוּ֙ וַֽיִּגְּשׁ֔וּ וַיָּבֹ֖אוּ נֶ֣גֶד הָעִ֑יר וַֽיַּחֲנוּ֙ מִצְּפ֣וֹן לָעַ֔י וְהַגַּ֖י בֵּינָ֥ו וּבֵין־הָעָֽי׃ יב וַיִּקַּ֕ח כַּֽחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל וּבֵ֥ין הָעַ֖י מִיָּ֥ם לָעִֽיר׃ יג וַיָּשִׂ֨ימוּ הָעָ֜ם אֶת־כָּל־הַֽמַּחֲנֶ֗ה אֲשֶׁר֙ מִצְּפ֣וֹן לָעִ֔יר וְאֶת־עֲקֵב֖וֹ מִיָּ֣ם לָעִ֑יר וַיֵּ֧לֶךְ יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּלַּ֥יְלָה הַה֖וּא בְּת֥וֹךְ הָעֵֽמֶק׃ יד וַיְהִ֞י כִּרְא֣וֹת מֶֽלֶךְ־הָעַ֗י וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ וַיֵּֽצְא֣וּ אַנְשֵֽׁי־הָעִ֣יר לִקְרַֽאת־יִ֠שְׂרָאֵל לַֽמִּלְחָמָ֞ה ה֧וּא וְכָל־עַמּ֛וֹ לַמּוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י הָֽעֲרָבָ֑ה וְהוּא֙ לֹ֣א יָדַ֔ע כִּֽי־אֹרֵ֥ב ל֖וֹ מֵאַֽחֲרֵ֥י הָעִֽיר׃ טו וַיִּנָּ֥גְע֛וּ יְהוֹשֻׁ֥עַ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵיהֶ֑ם וַיָּנֻ֖סוּ דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּֽר׃ טז וַיִּזָּֽעֲק֗וּ כָּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּעַ֔י לִרְדֹּ֖ף אַֽחֲרֵיהֶ֑ם וַֽיִּרְדְּפוּ֙ אַֽחֲרֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ וַיִּנָּֽתְק֖וּ מִן־הָעִֽיר׃ יז וְלֹֽא־נִשְׁאַ֣ר אִ֗ישׁ בָּעַי֙ וּבֵ֣ית אֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָצְא֖וּ אַֽחֲרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּֽעַזְב֤וּ אֶת־הָעִיר֙ פְּתוּחָ֔ה וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אַֽחֲרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יח וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ נְ֠טֵה בַּכִּיד֤וֹן אֲשֶׁר־בְּיָֽדְךָ֙ אֶל־הָעַ֔י כִּ֥י בְיָֽדְךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה וַיֵּ֧ט יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּכִּיד֥וֹן אֲשֶׁר־בְּיָד֖וֹ אֶל־הָעִֽיר׃ יט וְהָֽאוֹרֵ֡ב קָם֩ מְהֵרָ֨ה מִמְּקוֹמ֤וֹ וַיָּר֨וּצוּ֙ כִּנְט֣וֹת יָד֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ הָעִ֖יר וַֽיִּלְכְּד֑וּהָ וַֽיְמַהֲר֔וּ וַיַּצִּ֥יתוּ אֶת־הָעִ֖יר בָּאֵֽשׁ׃ כ וַיִּפְנ֣וּ אַנְשֵׁי֩ הָעַ֨י אַֽחֲרֵיהֶ֜ם וַיִּרְא֗וּ וְהִנֵּ֨ה עָלָ֜ה עֲשַׁ֤ן הָעִיר֙ הַשָּׁמַ֔יְמָה וְלֹֽא־הָיָ֨ה בָהֶ֥ם יָדַ֛יִם לָנ֖וּס הֵ֣נָּה וָהֵ֑נָּה וְהָעָם֙ הַנָּ֣ס הַמִּדְבָּ֔ר נֶהְפַּ֖ךְ אֶל־הָֽרוֹדֵֽף׃ כא וִֽיהוֹשֻׁ֨עַ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֜ל רָא֗וּ כִּֽי־לָכַ֤ד הָֽאֹרֵב֙ אֶת־הָעִ֔יר וְכִ֥י עָלָ֖ה עֲשַׁ֣ן הָעִ֑יר וַיָּשֻׁ֕בוּ וַיַּכּ֖וּ אֶת־אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי׃ כב וְאֵ֨לֶּה יָֽצְא֤וּ מִן־הָעִיר֙ לִקְרָאתָ֔ם וַיִּֽהְי֤וּ לְיִשְׂרָאֵל֙ בַּתָּ֔וֶךְ אֵ֥לֶּה מִזֶּ֖ה וְאֵ֣לֶּה מִזֶּ֑ה וַיַּכּ֣וּ אוֹתָ֔ם עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ שָׂרִ֥יד וּפָלִֽיט׃

– – – – –

(י) וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר, וַיִּפְקֹד אֶת הָעָם, כיון שהוא היה שר הצבא באותה מלחמה, וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם הָעָי.

(יא) וְכָל הָעָם הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ עָלוּ, וַיִּגְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ נֶגֶד הָעִיר, וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי, כיון שבצד צפון היה שער העיר, וְהַגַּי – העמק, היה בֵּינָו וּבֵין הָעָי.

(יב) מלבד אותם שלשים אלף ששלח יהושע יומיים קודם לכן לארוב לעיר מצד דרום מערב, ואותם אורבים התרחקו מהעיר והסתתרו מיושביה, וַיִּקַּח יהושע כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ נספים, וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי, מִיָּם – ממערב לָעִיר, אמנם אורב זה לא היה נסתר מיושבי העיר, ולא הרחיק ממנה, אלא ניצב שם כהשלמה לכל הלוחמים שעמדו מול פתח העיר, בצפון, וכדי שלא יוכלו אנשי העי לברוח לצד מערב הציב שם יהושע את אותם חמשת אלפים איש.

(יג) וַיָּשִׂימוּ הָעָם אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר, שהם היו עיקר המחנה, בצד צפון מול פתח העיר, וְאֶת עֲקֵבוֹ מִיָּם לָעִיר – ואת תוספת האורבים שהיו חמשת אלפים שהיו ממערב, וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק, לכיוון העי.

(יד) וַיְהִי כִּרְאוֹת מֶלֶךְ הָעַי, וַיְמַהֲרוּ להכות את ישראל בעודם בעמק, לפני שיעלו לקראתם, וַיַּשְׁכִּימוּ וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה, הוּא וְכָל עַמּוֹ, לַמּוֹעֵד – באותו זמן שקבע יהושע עם האורב המרוחק, של אותם שלשים אלף איש שיצאו יומיים קודם לכן, לִפְנֵי הָעֲרָבָה – יצאו אנשי העי לצד ערבות יריחו, שהיתה במזרח, כיון שבצפון ובמערב היו ישראל חונים, ומשם וְהוּא לֹא יָדַע כִּי אֹרֵב לוֹ מֵאַחֲרֵי הָעִיר – מלך העי לא ידע שמלבד האורב הנראה לעין, בצד מערב, יש אורב נוסף מאחורי העיר, בדרום מערב, הרחק מן העיר.

(טו) וַיִּנָּגְעוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵיהֶם – יהושע וכל ישראל עשו עצמם כמנוגעים ונפחדים מפני אנשי העי, וַיָּנֻסוּ ישראל דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר הנמצא בצד צפון, בין יריחו ובין בית אל, מול העי, ונמצא שנמלטו ישראל לכיוון צפון מול פתח העיר, בעודם עומדים בתבנית שהיו בתחילה, שרוב העם בצד צפון, וחמשת אלפים בצד מערב.

(טז) וַיִּזָּעֲקוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בָּעַי לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, גם אותם שנשארו בתחילה בתוך העיר לשומרה, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ, וַיִּנָּתְקוּ מִן הָעִיר.

(יז) וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ בָּעַי וּבֵית אֵל אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַזְבוּ אֶת הָעִיר פְּתוּחָה, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל.

(יח) וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ, נְטֵה בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדְךָ אֶל הָעַי, כִּי בְיָדְךָ אֶתְּנֶנָּה. וַיֵּט יְהוֹשֻׁעַ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ אֶל הָעִיר, והיה זה סימן לאורב הנמצא מאחורי העיר, ובאותה שעה גם הפסיקו יהושע ואנשיו לברוח, אלא עמדו ופניהם כלפי הרודפים, אנשי העי, אך עדיין לא רדפו אחריהם.

(יט) וְהָאוֹרֵב קָם מְהֵרָה מִמְּקוֹמוֹ, וַיָּרוּצוּ כִּנְטוֹת יָדוֹ, וַיָּבֹאוּ הָעִיר, וַיִּלְכְּדוּהָ, וַיְמַהֲרוּ וַיַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ.

(כ) וַיִּפְנוּ אַנְשֵׁי הָעַי אַחֲרֵיהֶם, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עָלָה עֲשַׁן הָעִיר הַשָּׁמַיְמָה, וְלֹא הָיָה בָהֶם יָדַיִם לָנוּס הֵנָּה וָהֵנָּה, ולאחר ששיער יהושע שכבר הספיקו האורבים לצאת מהעיר ולרדוף אחרי אנשי העי, התחיל לרדוף אחרי אנשי העי, וְהָעָם הַנָּס הַמִּדְבָּר עד עתה, נֶהְפַּךְ אֶל הָרוֹדֵף.

(כא) וִיהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי לָכַד הָאֹרֵב אֶת הָעִיר, וְכִי עָלָה עֲשַׁן הָעִיר, וַיָּשֻׁבוּ וַיַּכּוּ אֶת אַנְשֵׁי הָעָי.

(כב) וְאֵלֶּה – האורבים יָצְאוּ מִן הָעִיר לִקְרָאתָם, וַיִּהְיוּ אנשי העי לְיִשְׂרָאֵל בַּתָּוֶךְ, אֵלֶּה מִזֶּה וְאֵלֶּה מִזֶּה, כי מחנהו של יהושע הקיף אותם מצפון וממערב, כפי שהתבאר שחנו מתחילה בצורה זו, וגם כשנמלטו נשארו בתבנית זו, והאורבים שבתוך העיר באו מצד דרום, מכיוון פתח העיר, ובצד מזרח היתה העיר יריחו, שכבר נשלטה על ידי ישראל, ולא היה להם להיכן לברוח, וַיַּכּוּ אוֹתָם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ (-למלך העי) שָׂרִיד וּפָלִיט.