שיעור 23. ספר יהושע, פרק ח, כג-לה

כג וְאֶת־מֶ֥לֶךְ הָעַ֖י תָּ֣פְשׂוּ חָ֑י וַיַּקְרִ֥בוּ אֹת֖וֹ אֶל־יְהוֹשֻֽׁעַ׃ כד וַיְהִ֣י כְּכַלּ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֡ל לַֽהֲרֹג֩ אֶת־כָּל־יֹֽשְׁבֵ֨י הָעַ֜י בַּשָּׂדֶ֗ה בַּמִּדְבָּר֙ אֲשֶׁ֣ר רְדָפ֣וּם בּ֔וֹ וַֽיִּפְּל֥וּ כֻלָּ֛ם לְפִי־חֶ֖רֶב עַד־תֻּמָּ֑ם וַיָּשֻׁ֤בוּ כָל־יִשְׂרָאֵל֙ הָעַ֔י וַיַּכּ֥וּ אֹתָ֖הּ לְפִי־חָֽרֶב׃ כה וַיְהִי֩ כָל־הַנֹּ֨פְלִ֜ים בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֔ה שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אָ֑לֶף כֹּ֖ל אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי׃ כו וִֽיהוֹשֻׁ֨עַ֙ לֹֽא־הֵשִׁ֣יב יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר נָטָ֖ה בַּכִּיד֑וֹן עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר הֶֽחֱרִ֔ים אֵ֖ת כָּל־יֹֽשְׁבֵ֥י הָעָֽי׃ כז רַ֣ק הַבְּהֵמָ֗ה וּשְׁלַל֙ הָעִ֣יר הַהִ֔יא בָּֽזְז֥וּ לָהֶ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל כִּדְבַ֣ר ה֔' אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה אֶת־יְהוֹשֻֽׁעַ׃ כח וַיִּשְׂרֹ֥ף יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת־הָעָ֑י וַיְשִׂימֶ֤הָ תֵּל־עוֹלָם֙ שְׁמָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ כט וְאֶת־מֶ֧לֶךְ הָעַ֛י תָּלָ֥ה עַל־הָעֵ֖ץ עַד־עֵ֣ת הָעָ֑רֶב וּכְב֣וֹא הַשֶּׁמֶשׁ֩ צִוָּ֨ה יְהוֹשֻׁ֜עַ וַיֹּרִ֧ידוּ אֶת־נִבְלָת֣וֹ מִן־הָעֵ֗ץ וַיַּשְׁלִ֤יכוּ אוֹתָהּ֙ אֶל־פֶּ֨תַח֙ שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וַיָּקִ֤ימוּ עָלָיו֙ גַּל־אֲבָנִ֣ים גָּד֔וֹל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ ל אָ֣ז יִבְנֶ֤ה יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ מִזְבֵּ֔חַ לַֽה֖' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר עֵיבָֽל׃ לא כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוָּה֩ מֹשֶׁ֨ה עֶֽבֶד־ה֜' אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּכָּתוּב֙ בְּסֵ֨פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה מִזְבַּח֙ אֲבָנִ֣ים שְׁלֵמ֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־הֵנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ן בַּרְזֶ֑ל וַיַּֽעֲל֨וּ עָלָ֤יו עֹלוֹת֙ לַֽה֔' וַֽיִּזְבְּח֖וּ שְׁלָמִֽים׃ לב וַיִּכְתָּב־שָׁ֖ם עַל־הָֽאֲבָנִ֑ים אֵ֗ת מִשְׁנֵה֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֔ב לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ לג וְכָל־יִשְׂרָאֵ֡ל וּזְקֵנָ֡יו וְשֹֽׁטְרִ֣ים ׀ וְשֹֽׁפְטָ֡יו עֹֽמְדִ֣ים מִזֶּ֣ה ׀ וּמִזֶּ֣ה ׀ לָֽאָר֡וֹן נֶגֶד֩ הַכֹּֽהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם נֹֽשְׂאֵ֣י ׀ אֲר֣וֹן בְּרִית־ה֗' כַּגֵּר֙ כָּֽאֶזְרָ֔ח חֶצְיוֹ֙ אֶל־מ֣וּל הַר־גְּרִזִ֔ים וְהַֽחֶצְי֖וֹ אֶל־מ֣וּל הַר־עֵיבָ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־ה֗' לְבָרֵ֛ךְ אֶת־הָעָ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל בָּרִֽאשֹׁנָֽה׃ לד וְאַֽחֲרֵי־כֵ֗ן קָרָא֙ אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֣י הַתּוֹרָ֔ה הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה כְּכָל־הַכָּת֖וּב בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה׃ לה לֹֽא־הָיָ֣ה דָבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־קָרָ֜א יְהוֹשֻׁ֗עַ נֶ֣גֶד כָּל־קְהַ֤ל יִשְׂרָאֵל֙ וְהַנָּשִׁ֣ים וְהַטַּ֔ף וְהַגֵּ֖ר הַֽהֹלֵ֥ךְ בְּקִרְבָּֽם׃

– – – – –

(כג) וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּפְשׂוּ חָי, וַיַּקְרִבוּ אֹתוֹ אֶל יְהוֹשֻׁעַ.

(כד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָעַי בַּשָּׂדֶה, בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר רְדָפוּם בּוֹ, וַיִּפְּלוּ כֻלָּם לְפִי חֶרֶב עַד תֻּמָּם, וַיָּשֻׁבוּ כָל יִשְׂרָאֵל הָעַי, וַיַּכּוּ אֹתָהּ לְפִי חָרֶב.

(כה) וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים בַּיּוֹם הַהוּא מאנשי העי, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף, כֹּל אַנְשֵׁי הָעָי.

(כו) וִיהוֹשֻׁעַ לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ אֲשֶׁר נָטָה בַּכִּידוֹן, עַד אֲשֶׁר הֶחֱרִים אֵת כָּל יֹשְׁבֵי הָעָי.

(כז) רַק הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הָעִיר הַהִיא בָּזְזוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר צִוָּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ.

(כח) וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָי, וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם, שְׁמָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

(כט) וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל הָעֵץ עַד עֵת הָעָרֶב, וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ, וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

(ל) אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל.

(לא) כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה, ששם מבואר הציווי לשוד את האבנים בשיד, ושיהיה המזבח מאותם אבנים שהעלו מן הירדן, ושיהיה זה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל, וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַה', וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים.

(לב) וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה – ספר דברים, המכונה 'משנה תורה', אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(לג) וְכָל יִשְׂרָאֵל, וּזְקֵנָיו, וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו, עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן, נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה', כַּגֵּר כָּאֶזְרָח, חֶצְיוֹ של העם עמדו אֶל מוּל הַר גְּרִזִים ואמרו את הברכות, וְהַחֶצְיוֹ – החצי השני של העם עמדו אֶל מוּל הַר עֵיבָל ואמרו את הקללות, והלוויים שעמדו באמצע אמרו את ה'ארורין' שהוזכרו בפסוקים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה', לְבָרֵךְ אֶת הָעָם היו יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה, כלומר, ישראל היו אלו שפתחו ראשונים בברכה, בשונה מהלוויים שפתחו בלשון ארור.

(לד) וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא יהושע בן נון בעצמו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה.

(לה) לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה, ממצוות עשה וממצוות לא תעשה, אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם.