שיעור 247, ספר ירמיהו, פרק מו, כג-כו

כג כָּֽרְת֤וּ יַעְרָהּ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֖י לֹ֣א יֵֽחָקֵ֑ר כִּ֤י רַבּוּ֙ מֵֽאַרְבֶּ֔ה וְאֵ֥ין לָהֶ֖ם מִסְפָּֽר׃ כד הֹבִ֖ישָׁה בַּת־מִצְרָ֑יִם נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד עַם־צָפֽוֹן׃ כה אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֤י פוֹקֵד֙ אֶל־אָמ֣וֹן מִנֹּ֔א וְעַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם וְעַל־אֱלֹהֶ֖יהָ וְעַל־מְלָכֶ֑יהָ וְעַ֨ל־פַּרְעֹ֔ה וְעַ֥ל הַבֹּֽטְחִ֖ים בּֽוֹ׃ כו וּנְתַתִּ֗ים בְּיַד֙ מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֔ם וּבְיַ֛ד נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּבְיַד־עֲבָדָ֑יו וְאַֽחֲרֵי־כֵ֛ן תִּשְׁכֹּ֥ן כִּֽימֵי־קֶ֖דֶם נְאֻם־יְהוָֽה׃

֍֍ ֍

(כג) ואותו חיל שעלה על מצרים בקדומות כָּרְתוּ את יַעְרָהּ, נְאֻם ה', כִּי ה'יער', שהוא משל אל העם במצרים, היה רב מאד, עד אשר לֹא יֵחָקֵר, ואף על פי כן כרתוהו, כִּי אותם חיילים שבאו עם הקרדומות רַבּוּ מֵאַרְבֶּה, וְאֵין לָהֶם מִסְפָּר, ועלה בידם להכריתם.

(כד) הֹבִישָׁה – נשארה מבוישת בַּת מִצְרָיִם, כי נִתְּנָה בְּיַד עַם צָפוֹן, שהיו הגולים ממצרים עבדים לכשדים, הבאים מצפון לה.

(כה) אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי פוֹקֵד להביא פורענות אֶל אָמוֹן מִנֹּא – העבודה זרה ששמה אמון, שהיתה בעיר נֹּא (והיא אלכסנדריה), וְעַל פַּרְעֹה, שנלקחה ממנו ארצו, וְעַל מִצְרַיִם, והם יתר העם, וְעַל שאר אֱלֹהֶיהָ, וְעַל מְלָכֶיהָ. וְעַל פַּרְעֹה – יפקוד ה' על פרעה פעם נוספת, בשעה שנלחם שנית ונהרג על ידי נבוכדנצר, וְעַל הַבֹּטְחִים בּוֹ.

(כו) וּנְתַתִּים להריגה בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, וּבְיַד עֲבָדָיו, וְאַחֲרֵי כֵן – אחרי ארבעים שנה, כשיסתיים זמן מלכות בבל, לחזור מצרים ותִּשְׁכֹּן כִּימֵי קֶדֶם, נְאֻם ה'.