שיעור 248, ספר ירמיהו, פרק מו, כז-כח
כז וְ֠אַתָּה אַל־תִּירָ֞א עַבְדִּ֤י יַֽעֲקֹב֙ וְאַל־תֵּחַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֠י הִנְנִ֤י מוֹשִֽׁעֲךָ֙ מֵֽרָח֔וֹק וְאֶֽת־זַרְעֲךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ שִׁבְיָ֑ם וְשָׁ֧ב יַֽעֲק֛וֹב וְשָׁקַ֥ט וְשַֽׁאֲנַ֖ן וְאֵ֥ין מַֽחֲרִֽיד׃ כח אַ֠תָּה אַל־תִּירָ֞א עַבְדִּ֤י יַֽעֲקֹב֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֥י אִתְּךָ֖ אָ֑נִי כִּי֩ אֶֽעֱשֶׂ֨ה כָלָ֜ה בְּכָֽל־הַגּוֹיִ֣ם ׀ אֲשֶׁ֧ר הִדַּחְתִּ֣יךָ שָּׁ֗מָּה וְאֹֽתְךָ֙ לֹֽא־אֶעֱשֶׂ֣ה כָלָ֔ה וְיִסַּרְתִּ֨יךָ֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט וְנַקֵּ֖ה לֹ֥א אֲנַקֶּֽךָּ׃
֍֍ ֍
(כז) כיון שהזכיר את הזמן שבו תחזור מצרים לשכון בהשקט וביטחה, והיה זה בעת מלכות כורש, מוסיף ומתנבא על ישראל, וְאַתָּה, אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב (ה'יראה' זהו פחד פשוט של הגוף, ומיוחס להמון העם המכונים תמיד בשם 'יעקב'), וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל (ה'חתת' הוא פחד נפשי ורוחני, ומיוחס ל'ישראל', שזהו הכינוי לגדולי האומה וחשוביה), כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק, כי בעת חורבן בבל תהיה פקידה לישראל על ידי כורש, שהתיר לישראל לעלות לארצם ולבנות את בית המקדש, וְאֶת זַרְעֲךָ אשיב מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם, ודבר זה היה בדור שאחריו, בעת מלכות דריוש, ששבו מהגולה הדור השני, שהוא זרעם של הגולים מארץ ישראל, וְשָׁב יַעֲקוֹב לארצו, וְשָׁקַט ממלחמה פנימית, וְשַׁאֲנַן ממלחמה חיצונית, וְאֵין מַחֲרִיד, כי לא יהיו המחרידים קיימים במציאות כלל, וכמו שיבאר בפסוק הבא.
(כח) אַתָּה, אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה', כִּי אִתְּךָ אָנִי, כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָּׁמָּה, והם הכשדים והאשורים שהיו ישראל גולים ביניהם, וכיון שיכלו לגמרי, לא יהיה מי שיחריד את ישראל כלל, וְאֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה. וְיִסַּרְתִּיךָ – כי הגם שאייסר אותך בייסורים, יהיה זה לַמִּשְׁפָּט על עוונותיך, לכפר עליהם, וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ – לא אענישך בעונש של כליון, כי בכל פעם הייסורים מכפרים על החטאים, מה שאין כן בגויים, שממתין ה' עד שיחטאו ותתמלא סאתם, ומכלה אותם לגמרי:
