יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 327, ספר משלי, פרק כז, ה-ו

ה ט֭וֹבָה תּוֹכַ֣חַת מְגֻלָּ֑ה מֵאַֽהֲבָ֥ה מְסֻתָּֽרֶת׃ ו נֶֽ֭אֱמָנִים פִּצְעֵ֣י אוֹהֵ֑ב וְ֝נַעְתָּר֗וֹת נְשִׁיק֥וֹת שׂוֹנֵֽא׃

 

֍             ֍              ֍

 

(ה) טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה, שמוכיח האדם את חבירו בגלוי, כאשר תוכחה זו באה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת, כמו האב המוכיח את בנו מתוך אהבתו אליו, להוליכו בדרך הטובה [ואף שבשעת התוכחה מסתיר המוכיח את אהבתו, מכל מקום התוכחה עצמה באה מכח אותה אהבה נסתרת], וכמו שה' מייסר את אהוביו להוליכם בדרך ישרה, וכפי שנאמר לעיל (ג' י"ב) "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ".

(ו) וגם אם האוהב מייסרו כדי להשיבו אל הדרך הטובה, נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב – נאמנת היא האהבה לומר שיסורים אלו באים מחמתה, וכמו שנאמר (דברים ח' ה') "כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ". וְנַעְתָּרוֹת – מרובות הן נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא, כי השונא לא יְיַסֵּר ולא יוכיח, אלא אדרבה, כאשר יראה את השנוא עליו הולך בדרך רעה ירבה לו נשיקות ותשבחות כדי שימשיך ללכת בדרך זו ויוסיף לעשות מעשים רעים, כדי להורידו באחריתו לבאר שחת.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)