שיעור 36, ספר שופטים, פרק ט, כב-כט

כב וַיָּ֧שַׂר אֲבִימֶ֛לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל שָׁלֹ֥שׁ שָׁנִֽים׃ כג וַיִּשְׁלַ֤ח אֱלֹהִים֙ ר֣וּחַ רָעָ֔ה בֵּ֣ין אֲבִימֶ֔לֶךְ וּבֵ֖ין בַּֽעֲלֵ֣י שְׁכֶ֑ם וַיִּבְגְּד֥וּ בַֽעֲלֵי־שְׁכֶ֖ם בַּֽאֲבִימֶֽלֶךְ׃ כד לָב֕וֹא חֲמַ֖ס שִׁבְעִ֣ים בְּנֵֽי־יְרֻבָּ֑עַל וְדָמָ֗ם לָשׂ֞וּם עַל־אֲבִימֶ֤לֶךְ אֲחִיהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר הָרַ֣ג אוֹתָ֔ם וְעַל֙ בַּֽעֲלֵ֣י שְׁכֶ֔ם אֲשֶׁר־חִזְּק֥וּ אֶת־יָדָ֖יו לַֽהֲרֹ֥ג אֶת־אֶחָֽיו׃ כה וַיָּשִׂ֣ימוּ לוֹ֩ בַֽעֲלֵ֨י שְׁכֶ֜ם מְאָֽרְבִ֗ים עַ֚ל רָאשֵׁ֣י הֶֽהָרִ֔ים וַיִּגְזְל֔וּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־יַֽעֲבֹ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם בַּדָּ֑רֶךְ וַיֻּגַּ֖ד לַֽאֲבִימֶֽלֶךְ׃ כו וַיָּבֹ֞א גַּ֤עַל בֶּן־עֶ֨בֶד֙ וְאֶחָ֔יו וַיַּֽעַבְר֖וּ בִּשְׁכֶ֑ם וַיִּבְטְחוּ־ב֖וֹ בַּֽעֲלֵ֥י שְׁכֶֽם׃ כז וַיֵּֽצְא֨וּ הַשָּׂדֶ֜ה וַֽיִּבְצְר֤וּ אֶת־כַּרְמֵיהֶם֙ וַֽיִּדְרְכ֔וּ וַֽיַּעֲשׂ֖וּ הִלּוּלִ֑ים וַיָּבֹ֨אוּ֙ בֵּ֣ית אֱֽלֹהֵיהֶ֔ם וַיֹּֽאכְלוּ֙ וַיִּשְׁתּ֔וּ וַֽיְקַלְל֖וּ אֶת־אֲבִימֶֽלֶךְ׃ כח וַיֹּ֣אמֶר ׀ גַּ֣עַל בֶּן־עֶ֗בֶד מִֽי־אֲבִימֶ֤לֶךְ וּמִֽי־שְׁכֶם֙ כִּ֣י נַֽעַבְדֶ֔נּוּ הֲלֹ֥א בֶן־יְרֻבַּ֖עַל וּזְבֻ֣ל פְּקִיד֑וֹ עִבְד֗וּ אֶת־אַנְשֵׁ֤י חֲמוֹר֙ אֲבִ֣י שְׁכֶ֔ם וּמַדּ֖וּעַ נַֽעַבְדֶ֥נּוּ אֲנָֽחְנוּ׃ כט וּמִ֨י יִתֵּ֜ן אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ בְּיָדִ֔י וְאָסִ֖ירָה אֶת־אֲבִימֶ֑לֶךְ וַיֹּ֨אמֶר֙ לַֽאֲבִימֶ֔לֶךְ רַבֶּ֥ה צְבָֽאֲךָ֖ וָצֵֽאָה׃

֍           ֍            ֍

(כב) וַיָּשַׂר – הִשְׂתָּרֵר אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים [אך לא נאמר 'וישפט', כי לא שפט את ישראל, אלא השתרר עליהם ביד חזקה וגאווה].

(כג) וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה של שנאה ומריבה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ.

(כד) ולא היה זה דבר טבעי, אלא בהשגחת ה', לָבוֹא חֲמַס שִׁבְעִים בְּנֵי יְרֻבָּעַל וְדָמָם לָשׂוּם עַל אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם, אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם, וְעַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֲשֶׁר חִזְּקוּ אֶת יָדָיו לַהֲרֹג אֶת אֶחָיו.

(כה) וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים – אורבים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים כדי שיהרגוהו בשעה שיעבור שם, אך אותם אורבים לא המתינו שיעבור שם אבימלך, וַיִּגְזְלוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ, ועל ידי זה נודע הדבר וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ, ונזהר מלעבור שם.

(כו) וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו, וַיַּעַבְרוּ בִּשְׁכֶם, וַיִּבְטְחוּ בוֹ בַּעֲלֵי שְׁכֶם שהוא ילחם עבורם באבימלך.

(כז) ועד אותו זמן פחדו אנשי שכם לצאת לשדות בגלל אבימלך, אך עתה שבטחו בגעל בן עבד לא פחדו עוד, וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה, וַיִּבְצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם, וַיִּדְרְכוּ וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים, וַיָּבֹאוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וַיְקַלְלוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ.

(כח) וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן עֶבֶד, מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם – מה השייכות בין אבימלך לבין אנשי שכם, כִּי מחמת כן נַעַבְדֶנּוּ, הֲלֹא אין שייכות ביניהם, כי הוא בֶן יְרֻבַּעַל, שאיננו משכם [כי רק אמו, פילגשו של גדעון, היתה משכם], וּזְבֻל פְּקִידוֹ – ועוד, גם אם רצונכם לעבוד את אבימלך, וכי מחמת כן תעבדו גם את זבול, פקידו של אבימלך, הממונה על העיר שכם. והוסיף ואמר בדרך מליצה, עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, כלומר את אנשי אבימלך, וכינהו 'חמור אבי שכם' על שם חמור שהיה נשיא המקום בזמן יעקב אבינו, וכך הוא ממשיך את נשיאותו, וגם התכוון ללעוג לו בכנותו אותו כחמור, שהוא הסכל בבעלי החיים, ואם רצונכם לעובדו עיבדוהו אתם, שנולדתם בשכם, וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ, כלומר אני ואחי, שלא נולדנו בשכם, ואיננו משועבדים לו.

(כט) וסיים געל בן עבד את דבריו ואמר, וּמִי יִתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי, שאהיה מושל כאן, וְאָסִירָה אֶת אֲבִימֶלֶךְ ממלכותו. וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ – אמר געל בן עבד לכל העם שיאמרו לאבימלך, רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה – צא אלי למלחמה עם צבאך הרב, כי מרדו בך העם.