(ג) תָּשֵׁ֣ב אֱ֭נוֹשׁ עַד־דַּכָּ֑א וַ֝תֹּ֗אמֶר שׁ֣וּבוּ בְנֵֽי־אָדָֽם׃
(ד) כִּ֤י אֶ֪לֶף שָׁנִ֡ים בְּֽעֵינֶ֗יךָ כְּי֣וֹם אֶ֭תְמוֹל כִּ֣י יַֽעֲבֹ֑ר וְאַשְׁמוּרָ֥ה בַלָּֽיְלָה׃
(ה) זְ֭רַמְתָּם שֵׁנָ֣ה יִֽהְי֑וּ בַּ֝בֹּ֗קֶר כֶּֽחָצִ֥יר יַֽחֲלֹֽף׃
(ו) בַּ֭בֹּקֶר יָצִ֣יץ וְחָלָ֑ף לָ֝עֶ֗רֶב יְמוֹלֵ֥ל וְיָבֵֽשׁ׃
(ג) וכמו שהיית מעון הנשמות תמיד, קודם בריאת העולם וקודם שהתלבשה הנשמה בגוף, כך כאשר תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, בעת שיאפסו כוחות הגוף עד שידכא וימות ויעדר מן העולם, וַתֹּאמֶר – בכך כביכול אתה אומר ומכריז, שׁוּבוּ למעונכם הקדום בְנֵי אָדָם, כי יעזבו את חיי החומר בגוף וישובו אל מקורם הראשון, אל ה', שבו שכנו תמיד.
(ד) כִּי אפילו אֶלֶף שָׁנִים בעולם הזה, ידמו בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה – וידמו בעיניך כמו אשמורה אחת בלילה.
(ה) ומוסיף לבאר את כוונתו, כי העבר הוא "כְּיוֹם אֶתְמוֹל" בכך שזְרַמְתָּם – אותם אלף שנים זורמים ועוברים כמו יום אחד שעבר אתמול, מאחר והעבר כמי שאינו, ואין הבדל אם עבר יום אחד או עברו אלף שנים. וכן העבר דומה ל"אַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה" כי גם אותם שנים של חיים, הרי כמו שֵׁנָה יִהְיוּ, כי הנשמה ישנה בהם ולא עשתה את הראוי לה, ולכן בַּבֹּקֶר של היום החדש, ידמה בעיניך כל העבר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף – כמו עשב הנטוע באדמה, שהשורש נרקב וממנו צומח עשב חדש, כך כל יום שעובר וחולף מוליד תחתיו יום חדש, שהוא ההוה.
(ו) ואמנם בַּבֹּקֶר, שהוא ההוה הקיים, יָצִיץ – הרי הוא דומה לחציר ועשב חדש הצומח ומציץ מהאדמה, וְחָלָף – גם הוא מחליף את כוחותיו מרגע לרגע ועובר זמנו, עד אשר לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ, כי ההוה יהפוך לעבר, ויתבטל גם הוא ויעבור מן העולם.
