יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 46, ספר שופטים, פרק יא, יט-כח

יט וַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־סִיח֥וֹן מֶֽלֶךְ־הָאֱמֹרִ֖י מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל נַעְבְּרָה־נָּ֥א בְאַרְצְךָ֖ עַד־מְקוֹמִֽי׃ כ וְלֹֽא־הֶאֱמִ֨ין סִיח֤וֹן אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ עֲבֹ֣ר בִּגְבֻל֔וֹ וַיֶּֽאֱסֹ֤ף סִיחוֹן֙ אֶת־כָּל־עַמּ֔וֹ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּיָ֑הְצָה וַיִּלָּ֖חֶם עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃ כא וַ֠יִּתֵּן ה֨' אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־סִיח֧וֹן וְאֶת־כָּל־עַמּ֛וֹ בְּיַ֥ד יִשְׂרָאֵ֖ל וַיַּכּ֑וּם וַיִּירַשׁ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ הָֽאֱמֹרִ֔י יוֹשֵׁ֖ב הָאָ֥רֶץ הַהִֽיא׃ כב וַיִּ֣ירְשׁ֔וּ אֵ֖ת כָּל־גְּב֣וּל הָֽאֱמֹרִ֑י מֵֽאַרְנוֹן֙ וְעַד־הַיַּבֹּ֔ק וּמִן־הַמִּדְבָּ֖ר וְעַד־הַיַּרְדֵּֽן׃ כג וְעַתָּ֞ה ה֣' ׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הוֹרִישׁ֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י מִפְּנֵ֖י עַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֑ל וְאַתָּ֖ה תִּֽירָשֶֽׁנּוּ׃ כד הֲלֹ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר יוֹרִֽישְׁךָ֛ כְּמ֥וֹשׁ אֱלֹהֶ֖יךָ אוֹת֣וֹ תִירָ֑שׁ וְאֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֜ישׁ יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ מִפָּנֵ֖ינוּ אוֹת֥וֹ נִירָֽשׁ׃ כה וְעַתָּ֗ה הֲט֥וֹב טוֹב֙ אַתָּ֔ה מִבָּלָ֥ק בֶּן־צִפּ֖וֹר מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב הֲר֥וֹב רָב֙ עִם־יִשְׂרָאֵ֔ל אִם־נִלְחֹ֥ם נִלְחַ֖ם בָּֽם׃ כו בְּשֶׁ֣בֶת יִ֠שְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּ֨וֹן וּבִבְנוֹתֶ֜יהָ וּבְעַרְע֣וֹר וּבִבְנוֹתֶ֗יהָ וּבְכָל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ עַל־יְדֵ֣י אַרְנ֔וֹן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ לֹֽא־הִצַּלְתֶּ֖ם בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃ כז וְאָֽנֹכִי֙ לֹֽא־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ וְאַתָּ֞ה עֹשֶׂ֥ה אִתִּ֛י רָעָ֖ה לְהִלָּ֣חֶם בִּ֑י יִשְׁפֹּ֨ט ה֤' הַשֹּׁפֵט֙ הַיּ֔וֹם בֵּ֚ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ כח וְלֹ֣א שָׁמַ֔ע מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֶל־דִּבְרֵ֣י יִפְתָּ֔ח אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֖ח אֵלָֽיו׃

 

֍           ֍            ֍

 

(יט) ב) ארצות אלו שכבש ישראל לא היו כלל ברשות מואב, אלא ביד סיחון, ואף מה שכבשו ישראל את הארצות מיד סיחון היה לפי כללי הצדק והיושר, כי כשהתקרבו ישראל לגבול סיחון וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים [-שליחים] אֶל־סִיחוֹן מֶלֶךְ־הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל, נַעְבְּרָה־נָּא בְאַרְצְךָ עַד־מְקוֹמִי.

(כ) ולא רק שלא הניח סיחון לישראל לעבור בתוך ארצו, אלא וְלֹא־הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת־יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ – לא הניח להם אפילו לעבור סמוך לגבולו ולהקיף את ארצו, וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת־כָּל־עַמּוֹ, וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה, וַיִּלָּחֶם עִם־יִשְׂרָאֵל.

(כא) וַיִּתֵּן ה' אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־סִיחוֹן וְאֶת־כָּל־עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וַיַּכּוּם, וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל־אֶרֶץ הָאֱמֹרִי, כי באותו זמן לא היתה הארץ ביד עמון, אלא ביד האמורי שהוא היה יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא.

(כב) וַיִּירְשׁוּ אֵת כָּל־גְּבוּל הָאֱמֹרִי, מֵאַרְנוֹן וְעַד־הַיַּבֹּק, וּמִן־הַמִּדְבָּר וְעַד־הַיַּרְדֵּן, ונמצא איפוא שלא כבשו כלל את ארץ בני עמון, אלא את ארץ האמורי, מיד סיחון.

(כג) ג) עוד הוסיף וטען לו שלא היתה זו כלל מלחמה טבעית, אלא ניסית, וְעַתָּה, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת־הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ, בתמיהה, והרי אין לך להתערב במהלכי ה' וניסיו.

(כד) הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ, וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ, אוֹתוֹ נִירָשׁ.

(כה) ד) עתה טען לו טענה נוספת, וְעַתָּה, הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן־צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב, הֲרוֹב רָב עִם־יִשְׂרָאֵל, אִם־נִלְחֹם נִלְחַם בָּם, והרי לא רב עמהם ולא נלחם בהם, אלא שתק.

(כו) בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ, וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ, וּבְכָל־הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל־יְדֵי אַרְנוֹן כבר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, ואם יש בטענתך ממש, וּמַדּוּעַ לֹא־הִצַּלְתֶּם בָּעֵת הַהִיא, והרי זו הוכחה שאין זו טענה נכונה.

(כז) וכיון שהוכיח יפתח בטענותיו שאין ממשות בתביעת עמון על ארצו, אם כן יתכן שנלחם עם ישראל מחמת שעשו נגדו איזה דבר, ועל זה הוסיף יפתח ואמר, וְאָנֹכִי לֹא־חָטָאתִי לָךְ, וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה לְהִלָּחֶם בִּי, שדבר זה הוא נגד חוקי הנימוס של המדינות, וכיון שאין מי שיוכיח את האמת, יִשְׁפֹּט ה' הַשֹּׁפֵט הַיּוֹם בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן.

(כח) וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל־דִּבְרֵי יִפְתָּח אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)