כט וַתְּהִ֤י עַל־יִפְתָּח֙ ר֣וּחַ ה֔' וַיַּֽעֲבֹ֥ר אֶת־הַגִּלְעָ֖ד וְאֶת־מְנַשֶּׁ֑ה וַֽיַּעֲבֹר֙ אֶת־מִצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד וּמִמִּצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד עָבַ֖ר בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ ל וַיִּדַּ֨ר יִפְתָּ֥ח נֶ֛דֶר לַֽה֖' וַיֹּאמַ֑ר אִם־נָת֥וֹן תִּתֵּ֛ן אֶת־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן בְּיָדִֽי׃ לא וְהָיָ֣ה הַיּוֹצֵ֗א אֲשֶׁ֨ר יֵצֵ֜א מִדַּלְתֵ֤י בֵיתִי֙ לִקְרָאתִ֔י בְּשׁוּבִ֥י בְשָׁל֖וֹם מִבְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיָה֙ לַֽה֔' וְהַֽעֲלִיתִ֖יהוּ עֹלָֽה׃ לב וַיַּֽעֲבֹ֥ר יִפְתָּ֛ח אֶל־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן לְהִלָּ֣חֶם בָּ֑ם וַיִּתְּנֵ֥ם ה֖' בְּיָדֽוֹ׃ לג וַיַּכֵּ֡ם מֵֽעֲרוֹעֵר֩ וְעַד־בֹּֽאֲךָ֨ מִנִּ֜ית עֶשְׂרִ֣ים עִ֗יר וְעַד֙ אָבֵ֣ל כְּרָמִ֔ים מַכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּכָּֽנְעוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(כט) וַתְּהִי עַל־יִפְתָּח רוּחַ ה' – נחה עליו רוח גבורה ואומץ לב מעם ה', וכיון שמלך בני עמון כבר היה בגלעד, נהג יפתח בחכמה ועקף את כל ארץ הגלעד, כדי להלחם בו בארצו שלו, וַיַּעֲבֹר אֶת־הַגִּלְעָד, וְאֶת־מְנַשֶּׁה, וַיַּעֲבֹר אֶת־מִצְפֵּה גִלְעָד, וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד עָבַר לארץ בְּנֵי עַמּוֹן.
(ל) וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַה', וַיֹּאמַר, אִם־נָתוֹן תִּתֵּן אֶת־בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי.
(לא) וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן, אם לא יהיה ראוי לקרבן ממש, וְהָיָה לַה', ואם יהיה ראוי לקרבן, וְהַעֲלִיתִיהוּ עֹלָה.
(לב) וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל־בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם, וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדוֹ.
(לג) וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד־בֹּאֲךָ מִנִּית, עֶשְׂרִים עִיר, וְעַד אָבֵל כְּרָמִים, מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד, ועל ידי זה הוכרחו להניח את ארץ הגלעד ולחזור למקומם, וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.